פברואר 3, 2011

כמה תמונות שיבהירו את הנקודה הזאת ביתר עומק.

למעשה, למקבץ התמונות הלא־מספק שלהלן תפקיד כפול. המשימה הראשונה שלו היא, כאמור, להדגים את הנקודה שעלתה בתכנית האחרונה, בדבר צלילות מחשבתו ובהירות ראייתו של האנדרואיד מרווין, זכותו תגן עלינו. אולם מתלווה אליה תפקיד חשוב לא פחות: כיוון שבקרוב צפויה התכנית לצאת לחופשה ללא הגבלת זמן, ממש כמו שאר תחנת הרדיו, לא נוכל עוד לדאוג לפתיחה הולמת של השבוע עבור מאזינינו. לא לחינם אפוא דיברנו עליו כמודל לחיקוי: עליכם ליישם מה שיותר ממשנתו, ורק כך תוכלו להבטיח שגם אחרי לכתנו תיפקחנה עיניכם לשבועות חדשים בדכדוך המתבקש, ולא בעליצות האנרגטית שלה מטיפים כוחות הפופ והסכרין האורבים לכולנו בכל פינה.

התמונות הספורות האלה הן, כמובן, רק מבוא. המהדרין מוזמנים להשלים את כל קורותיו הידועות של מרווין בערוצים המקובלים, וגם להוסיף ולהאזין לתכניותינו בשידורים חוזרים בכל בוקר יום א׳. אני מבטיח לכם שהן יישארו רלבנטיות. אם יש הימור בטוח אחד בעולם הזה, הריהו ההימור הבא: יהיה רע.

1. ברכות שלום ושיחות חולין. רבים מכם ודאי משיבים לברכות שלום בתשובה "מה נשמע?", "מה שלומך?", ואפילו "שלום!". הוי, האומרים "שלום שלום" ואין שלום! להלן התשובה המתבקשת והריאליסטית:

I think you ought to know I'm feeling very depressed

כך תספקו לידידיכם מידע מועיל על השקפת העולם שלכם, ואולי אפילו תשפיעו עליהם לשפר את שלהם ולהפוך אותה למציאותית יותר, אף כי לא הייתי בונה על זה.

אפשר, כמובן, שתרצו לגוון את תשובותיכם. כיוון ששינוי ממשי בתוכן התשובה דלעיל לא בא בחשבון, האפשרות היחידה לעשות זאת היא פורמט שונה:

Fine, if you happen to like being me, which I personally don't

אחרי חילופי הנימוסין, לרוב מגיעה השעה לנהל שיחה קלה על עניינים יומיומיים. אם אין לבן־שיחכם שום דבר חדש או מעניין להגיד – והבה נודה באמת, סביר להניח שזה המצב – הוא יכול תמיד לסגת אל הפתרון הזמין והנוח, דיון במזג האוויר. זוהי הזדמנות פז להדגים לו, ואולי אף להזכיר לעצמכם, שמועקה ומיאוס אפשר למצוא גם בהתרחשויות־הרקע הטריביאליות ביותר, ואין צורך לחפש אותם דווקא באירועים מיוחדים ויוצאי־דופן.

Did you notice how the dew fell with a particularly sickening thud this morning

לאחר מיצוי הנושא הזה, מה שלא אמור לקחת יותר מדי זמן, תוכלו לעדכן את בן־שיחכם בקורותיכם ובחוויותיכם מאז פגישתכם האחרונה. הקפידו למסור תיאור הגון ונאמן־למציאות, כך שיֵדע בדיוק מה עבר עליכם, וירגיש ממש כאילו היה שם בעצמו.

After that, I went into a bit of a decline

לבסוף תגיע השעה להיפרד מידידיכם. באופן זמני, כמובן – לפי שעה. בתמונה שלפנינו מוצגות דרך נכונה ודרך שגויה לעשות זאת. הדרך הנאותה מוצגת, כמצופה, על־ידי גיבור הרשומה הזאת והחיים בכלל. בדרך השגויה בוחר ארתור דנט, שהוא האיש בחלוק הסגול המהוה והמטונף.

Don't worry... they will

ארתור, ודאי הבחנתם בעצמכם, שוגה שגיאה כפולה. הטעות הראשונה היא מן התחום המודאלי: כידוע, הסבל האנושי איננו מאורע המוטל בספק, שיש להמתין במתח ולראות האם יתרחש, ואולי אף להביע תקוות או הימורים לכאן ולכאן; הוא מציאות מתמשכת ועגומה שאין מוצא ממנה. לפיכך אין היגיון בהתבטאות דוגמת "אני מקווה שתסבלו"; הצירוף ההגיוני הוא "אני יודע שתסבלו", ואפילו רק "תסבלו". הטעות השנייה היא מתחום ההליכות: גם אם ארתור מקווה שחבריו יסבלו, לגמרי לא מנומס להגיד להם את זה. ראיית עולמו המפוכחת של מרווין מאפשרת לו לצלוח בנקל את שני המכשולים האלה.

2. יחידוּת. רוב ימיכם לא יעברו תוך מגע רצוף עם בני־אדם אחרים; פעמים רבות תמצאו את עצמכם לבד.

And infinite sorrow

כיוון שרוב בני־האדם אינם אוהבים את המציאות – ומי יכול להאשים אותם! – הם גם נוטים להימנע ממי שמצביע עליה בפניהם, ולכן ייתכן שבעתיד הקרוב פעמים אלה יהיו תכופות יותר ויותר. לפיכך עליכם ללמוד כיצד לנצל ביעילות את שעות הבדידות שלכם. דרך אחת להעביר את הזמן, למשל, היא במחשבות על עתידכם: תוכלו להעלות בדמיונכם את כל המסלולים שנראים לכם סבירים, ולהיאנח בצער משתיווכחו בכך שכולם גרועים באותה מידה.

Sit in the corner and rust

לחלופין, תוכלו לשקוע בפנטזיות על עתיד טוב יותר.

A very small bomb that would destroy the universe in toto

צעד כזה אינו מומלץ למתחילים, שכן קל מאד להישאב אל עולם הדמיון, ולשכוח שסטטיסטית, על סמך מניין הפנטזיות והתקוות שנהגו מראשית ימי האנושות בהשוואה למגמות הכלליות של העולם, סיכוייהם של חלומות ורודים להתגשם הם אפסיים. בשלב זה רצוי אפוא להימנע מפעילויות מסוכנות כאלה, ולהיצמד להתבוננות מחושבת ומדעית בחיים עצמם, שלכם ובכלל, התבוננות שתוביל אתכם בוודאי לתובנות יסודיות וחשובות בעניין ההוויה האנושית.

Just when you think life can't possibly get any worse, it does

בסך הכול נדמה לי שאנחנו משאירים את מאזינינו בידיים טובות. תרגול חרוץ ושקדני של העקרונות הפשוטים שנמנו לעיל יבטיח לכם שלא תופתעו מן הכשלונות הקולוסליים שבהם תיתקלו, בחייכם ובחיי אחרים. וליותר מזה הרי אין מה לצפות – לא בלי להיות צפויים לאכזבה רבתי. ולסיכום:

Life... loathe it or ignore it, you can't like it

ינואר 30, 2011

תכנית שלושים וחמש: היה חלום, אך גם הוא עבר.

או: בזמן ההוא, אשר מזמן עבר, היא לא היתה אף פעם עצובה.
או: מיד הכול חוזר להיות רגיל.
או: יותר אפור ממזג האוויר.
או: והמראה יפה עד כאב – והכאב מכה עד זוב דם.
או: לעצב כזה לא היו לי כלים.
או: Ouch! You're breaking my heart.
או: I'm gonna jump!
או: Please, could you stop the noise, I'm trying to get some rest.

  1. Radiohead – Paranoid Android
  2. שולי רנד – המשורר
  3. חוה אלברשטיין – אסוני הצעיר
  4. בני אמדורסקי ומירי אלוני – שיר הסרסור
  5. The Rutles – Ouch!
  6. אריק איינשטיין – הכניסיני תחת כנפך
  7. Joan Baez – It Ain't Me Babe
  8. שלום חנוך – שיר דרך
  9. Avenue Q – There Is Life Outside Your Apartment
  10. טיפקס – בשפכת הזורם
  11. קורין אלאל – כתובת ברכבת התחתית
  12. רמי פורטיס – האיש שאין לו שם

לפני שלושה ימים קרה דבר יוצא־דופן: מורן התקשרה אליי. היא שאלה אותי מה שלומי, ואני שאלתי מה קרה שפתאום היא מתקשרת, ואז היא סיפרה לי בגאווה שהיא קיבלה מלגה ללימודים גבוהים. ישר שאלתי אותה אם היא הולכת ללמוד משפטים, או רפואה. וכשהיא אמרה: לא זה ולא זה, אמרתי לה: זה בסדר, זיס׳לה, גם להיות מהנדסת זאת עבודה טובה. אבל מסתבר שהילדה הולכת ללמוד סוציולוגיה. אזױ. אחרי השיחה התקשרתי להניה, לספר לה שהנכדה שלי קיבלה מלגה לאוניברסיטה, והניה שאלה: איזו מלגה? אוי, איך יכול להיות ששכחתי לשאול את מורן איזו מלגה, חשבתי לעצמי. כמובן שלא יכולתי לומר להניה שאני לא יודעת איזו מלגה הנכדה שלי קיבלה, אז עניתי את התשובה שנראתה לי הכי הגיונית: מלגת הצטיינות, כמובן, איזו שאלה. בתום השיחה, התקשרתי מיד לאברהמ׳לה, לברר איזו מלגה הבת שלו קיבלה, אבל הוא לא ענה, אז התקשרתי לשושי. ואז היא מספרת לי, װײ איז מיר, ועוד בגאווה, שהילדה קיבלה מלגה של יוצאי כורדיסטן. מה זאת אומרת, שאלתי, למה שלכורדים תהיה מלגה משל עצמם? ואז שושי מסבירה לי שהאוניברסיטה רוצה לעודד גם פרענקים ללמוד, ושהיא מאד גאה במורן, שעומדת להיות הראשונה במשפחה שלה שמגיעה לאוניברסיטה. מה אני אגיד לכם, אוי לאוזניים שכך שומעות. הרי מורנוצ׳קה שלנו כזו ילדה חכמה, היא יכולה לקבל בקלות מלגה אמתית, ולא איזה לוקש של כורדים. ובכלל, אין לכלתי במה להתגאות יותר, חוץ מזה שהיא כורדית, ושאף אחד במשפחה שלה לא רכש השכלה כמו שצריך? זו המשפחה שאברהמ׳לה שלי התחתן לתוכה? נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

ינואר 10, 2011

תכנית שלושים וארבע: ספרי תורה מצילים מן האש. אותי – לא.

או: הוא מציץ בחלון וחושב לעצמו, הנה בוקר חדש.
או: זה לא אושר, זה סתם דיכאון.
או: קשה לו, ורע לו, וזה בא גלים גלים.
או: שוב ישבתי בשקט, בלי להוציא מילה.
או: I've seen better days.
או: When did I lose my way? Was there a way to lose?
או: עכשיו זה לא משנה.
או: זה לא ממש הוגן, אבל אין מה לעשות.
או: You'll be forever all alone.
או: אחרון הוא זה הנוף.
או: אור אחרון יגווע בלאט, בלי קול, וקץ לכול.

  1. להקת פיקוד צפון – גשם אחרון
  2. אבי בללי – התרוששות
  3. מאיר אריאל – פה גדול
  4. The Ramones – Loudmouth
  5. הדג נחש feat. מזי כהן – אף אחד
  6. שפי ישי – טיול ערבי
  7. נעם רותם – אין לזה סוף
  8. עוזי נבון ומכרים – אם זה מוכרח להיות הסוף
  9. ברי סחרוף – השומר של הגן
  10. Macy Gray – Oblivion
  11. קרח 9 – ככה הורסים מסיבה
  12. Amanda Palmer – Oasis
  13. חוה אלברשטיין – טבע האדם
  14. Left – All Night Long
  15. אלג׳יר – בתוך הצינורות

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל די הרבה זמן לא הייתי פה. היה לנו חודש, שלא נדע מצרות. בהתחלה היתה סופת חול, והבית התמלא אבק. יומיים לקח לי לנקות את כל הוויטרינות, לנער את המפיות ולהבריק את הפאנלים. כמעט שנשבר לי הגב. אברהמ׳לה אמר לי, אמא, אל תעבדי כל כך קשה, קחי עוזרת. אבל אני מכירה את העוזרות האלו. את מביאה הביתה איזו רוסיה שנראית כמו שיקסע, משלמת לה הון כדי שתנקה היטב את כל הפורצלנים העדינים שלך, ובסוף מוצאת אותה יושבת רגל על רגל ושותה קפה, אחרי ששברה לך את הוואזה מקריסטל שירשת מסבתא.

שבוע אחרי הניקיון אישפזו את חיימ׳קה בהדסה. באמצע הלילה הוא התחיל להתפתל מכאבים. סיגי לקחה אותו למיון, והם אמרו – ישר לאשפז. רק בבוקר, כשהתקשרתי להזמין אותם לברית של הנכד של יוכבד וייס, שמעתי מה שקרה. הסיגי הקלפטע הזאת אפילו לא התקשרה אליי לספר לי שהבן שלי שוכב בבית חולים עם אינפוזיה לווריד. וחיימ׳קה, הנעבעך הזה, לא אמר לה להתקשר, כי הוא לא רצה להעיר אותי בשתיים לפנות בוקר. אני אומרת לכם, קיבלתי חלושעס. מה זה משנה, שתיים לפנות בוקר, לא שתיים לפנות בוקר? כשהם צריכים את הסרוויס בשביל לארח הם יודעים יפה מאוד להתקשר בשלוש וחצי בצהריים, אבל כשהילד חולה? גורנישט. אמא הרי צריכה לדעת שהבן שלה חולה! אחרת מי יביא לו מרק עוף עם לוקשען? מי יסדר לו את השמיכה? בטח לא אשתו הפרענקית. הנהלת חשבונות אולי היא יודעת, אבל להכין חביתה? קדחת.

אחרי שבוע, כשסיימו לחפור לו את כל הקישקעס, שחררו אותו, רזה כמו מוזלמן וחלש כמו אפרוח. אמרתי לו, חיימ׳קה, בוא אליי לכמה ימים, אתה וסיגי. תנוח קצת, תאכל אוכל של מאמע, עד שתתחזק. אבל הוא אמר שסיגי בדקה, וכבר נגמרו לשניהם ימי המחלה, אז מחר הוא חוזר לעבודה. נו, מה אני אגיד לכם. השטויות שהאישה הזו מכניסה לראש של הבן שלי, אלוהים ישמור. מה פתאום בחור אחרי ניתוח צריך ללכת לעבודה? הם לא יכולים להסתדר בלעדיו עוד שבוע, שלפחות יעלה קצת בשר על העצמות לפני שהוא חוזר להזיע כמו חמור? נו שוין. אנחנו כבר ננוח בקבר.

דצמבר 12, 2010

תכנית שלושים ושלוש: היה לי קשה. אני לא מתלוננת.

או: The news was rather sad.
או: על הלילה הזה היית מוותר.
או: הכי קשה זה רוח של סתיו כשאין ירח והלילה קר.
או: חורף עוטף אותי מן השמים.
או: סתם עצבות בי עברה. לבד אנשום לילות קרירים.
או: The axis turns on suffering when my head burns.
או: לא טוב בגילך כל הזמן לבד.
או: I'm so lonely.
או: מישהו שיגרש כבר את התן.
או: תנו לי סיבה לאהוב את החיים.
או: ביקש לשים קץ לחייו באקדחו הקר.
או: שלא תחשוב שיין טוב היה עושה את ההבדל.

  1. חוה אלברשטיין – עלי זהב
  2. מופע הארנבות של ד״ר קספר – ימות הקיץ
  3. ענבל פרלמוטר – סיגריות לייט
  4. The Beatles – A Day in the Life
  5. אלגנט – עכביש
  6. אריק איינשטיין – הימים הארוכים העצובים
  7. שמוליק קראוס וג׳וזי כץ – שוב
  8. 30 – אז מה (שירה: יהלי סובול)
  9. כנסיית השכל – להיות לבד
  10. דני סנדרסון – אתה לבד
  11. Nirvana – Lithium
  12. מירי אלוני – אהבת איתמר בן אב״י
  13. PJ Harvey – This is Love

ביום שישי, אברהמ׳לה בא עם שושי והילדים לארוחת ערב, אחרי חודשיים שאני מנסה להזמין אותם כל שבוע, ובכל שבוע יש להם תכניות אחרות. הפעם, בניגוד לשש הפעמים הקודמות, גם מורן הצטרפה אליהם, אז זו היתה בשבילי הזדמנות לדבר אתה קצת בנושאים רציניים. בכל זאת, ילדה גדולה. החלטתי שהזמן הכי מתאים יהיה עם הקפה, כשכולנו יושבים בסלון. הרי אצלי בבית לא מדברים באמצע האוכל. מורנוצ׳קה, אמרתי לה בעדינות, לא הגיע כבר הזמן שתמצאי חתן? עוד כמה שנים אף אחד כבר לא ירצה אותך. והיא ענתה: סבתא, אני רק בת עשרים! עוד יש לי זמן! רק בת עשרים, היא אומרת לי. לי בגיל עשרים כבר היו בעל, ילד ומטבח עם פורמייקה ירוקה. אז היא ניסתה להגיד לי שהיום זה לא כמו שהיה פעם, ושהיא רוצה קודם ללמוד ולעבוד ולטייל. ללמוד ולעבוד זה יופי, אבל מה עם ילדים? הגוף שלך לא יישאר צעיר לנצח, את יודעת. הנה, הבת של חנה זוסמן החליטה בגיל ארבעים לעשות ילד. כמה טיפולי פוריות שהיא היתה צריכה לעבור! ובסוף מה? נולד לה מונגולואיד. ואז אברהמ׳לה התערב ואמר: אמא, אל תלחיצי לי את הילדה. מה הוא מבין! הוא, כמו אבא שלו, התחתן אחרי גיל שלושים. הם יכולים להרשות לעצמם – אותם תהיה מי שתיקח גם בגיל מבוגר. את צריכה לתפוס מישהו כמו שאני תפסתי, אמרתי לה: בחור טוב שעושה מה שאומרים לו. אלה, הביישנים, הרי רק מחפשים מישהי שתבוא ותיקח אותם. תראי את סבא שלך עליו השלום. עד גיל שלושים ושמונה אף אחת לא שמה לב אליו, רק כי הוא היה ביישן, וקצת נמוך, ומגמגם. אז הוא לא היה הכי חתיך בשכונה, אז מה? תאמיני לי, הוא היה בחור עם לב זהב. בחיים לא אמר לי לא. טוב, מורן באמת היתה מנומסת והקשיבה עד הסוף, אבל אני יודעת איך זה הצעירות של היום. הן רוצות דווקא את הדרעקים האלה שמסתובבים כמו תרנגולים, מוקפים בבחורות. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

נובמבר 28, 2010

תכנית שלושים ושתיים: כאילו שהנאצים לא התאכזרו אליי מספיק.

או: אותנו לא אספו. אנחנו לדרכים.
או: ענני האופל עוד מעליי, ודרכי מתפתלת עד בלי די.
או: צריך לחסוך, כי מחר לא יהיה.
או: את שומעת היטב את השעון מתקתק.
או: Du atmest ein, du atmest aus, doch nichts verändert sich.
או: יש עצב בעולם, ויש גם ילד רעב ומיותם.
או: װאָס נאָך איז דאָ דער צװעק?
או: לא צריך עוד שום דבר.
או: אני יושבת כאן ומתה לאט.
או: אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן.
או: לא נותר לי אלא לבכות שתיקתך.

  1. אריק איינשטיין – בוקר טוב, אמיר
  2. כנסיית השכל – אנחנו לדרכים
  3. הכבש הששה־עשר – הילדה הכי יפה בגן
  4. עליזה עזיקרי, אריס סאן והיונים – נערה ממש אוצר
  5. חוה אלברשטיין – דרײ טעכטערלעך
  6. בנות יעקב – יואל
  7. לוקץ׳ – מכבים ת׳אור
  8. Left – Wayfaring Stranger (נווד מסכן)
  9. תופעת דופלר – הבריחה
  10. אלישבע רוטמן – אהבה
  11. חם ומחמם בום – רני עקרה
  12. המכשפות – אלמנה
  13. Juli – Geile Zeit (Live)

ביום שני עליתי על האוטובוס בדרך לפיזיאותרפיה, ואת מי אני פוגשת שם? את בלומה פרקש! כמה שהיא הזדקנה, זה לא יאומן. בלומה, אמרתי לה, כמה שהחולצה שלך יפה, לשם שינוי! מה את עושה על האוטובוס? ואז היא התחילה לספר לי שהיא בדיוק חוזרת מהפדיקוריסטית החדשה שלה, אחרי שהקודמת ממש אכזבה אותה. ככה היא דיברה ודיברה. נו, אתם מכירים את בלומה. לא סוגרת את הפה. כבר כמעט שנרדמתי, אבל פתאום היא אומרת משהו על שושי מפסגת זאב. אז התחלתי להקשיב, ומה מתברר? שהפדיקוריסטית הקודמת שלה, זו שאכזבה אותה, זו שושי, של אברהמ׳לה שלי! כמובן שבלומה לא ידעה שאני מקורבת לשושי, אחרת היא לא היתה פותחת ככה את הפה הגדול שלה. אז נכון, שושי היא לא בדיוק השידוך שרציתי בשביל אברהמ׳לה, ונכון שיש לי השגות לגבי איך שהיא מחנכת את הנכדים שלי, ונכון שהיא ככה קצת קלפטע, ולפעמים אברהמ׳לה מתנהג כמו הטטלע שלה, אבל בכל זאת, היא משפחה, גם אם משפחה לא בוחרים, והיום כבר אי־אפשר להגיד לילדים עם מי להתחתן. בקיצור, זה היה לי מאד לא נעים לשמוע דיבורים כאלה על כלתי, שתהיה בריאה. אמנם אף פעם לא עשיתי אצלה פדיקור – אני לא חושבת שצריך לשלם כסף על דברים כאלה, שאפשר לעשות בבית – אבל דווקא שמעתי שהיא נחשבת טובה מאד. הבלומה הזאת, מה היא כבר מבינה. והכלה שלה – שלא נדע מצרות. מי היה מאמין שגיורא שלה, הרופא המהולל, יתחתן עם בת של פנצ׳ר־מאכער מאופקים. אני אומרת לכם, בסוף הצצקעס האלה תופסות את כל הבחורים הטובים. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

נובמבר 22, 2010

תכנית שלושים ואחת: לא הצליח לי, נו. מה כאן יש לחדש.

או: מישהו אולי לא יגיע לסוף החורף הזה.
או: היא תעזוב אותך, אתה תישבר.
או: Lady luck has blown her wind to the other side.
או: אין אונים אתה עומד על הארץ מתחת, לראות את עמלך נחרב.
או: Late nights, all alone with a test tube.
או: יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר.
או: איש לא סיפר לי עליה, על אלו ששברה.
או: אף אחד לא אמר לי: לחיים יש דרך אכזרית.
או: כנראה שאת נכשלת באהבה.
או: אמא, לא התחתנתי, לא התארסתי, ולא הכרתי אף אחת.

  1. איפה הילד? – נפלת חזק
  2. חוה אלברשטיין – לא הצלחתי בחוץ־לארץ
  3. רונה קינן – המעיין הזוהר
  4. שלום גד – בס בבלון
  5. שפי ישי – והרתם היה מלבין
  6. צ׳רלי מגירה ונערת ההפקר – נכשלת באהבה
  7. אורן ברזילי – The Saddest Man Alive
  8. מאיר אריאל – שיר הקומבינה
  9. עוזי נבון ומכרים – היא לא שם
  10. The Beatles – Maxwell's Silver Hammer
  11. אילן וירצברג ושמעון גלבץ – לא יכולתי לעשות כלום

אל תשאלו מה שהיה לנו השבוע. הכול התחיל כשירדתי עם האייזנברגים למקלט של הבניין, כדי להראות להם לאן הולכים במקרה של הפצצה. כבר שנתיים שלא הייתי במקלט, והשבוע, כשנכנסתי לשם, מה אני אגיד לכם – חשכו עיניי. זוהמה כזו שאי־אפשר לתאר. מסתבר שמשפחת בן־בסט החליטה להפוך את המקלט למחסן פרטי, ולאחסן שם את כל הכיסאות שהם משתמשים בהם בליל הסדר, כשהיא מזמינה את כל האחיות והאחים שלה עם הקינדערלעך הקולניים שלהם. כמובן שעל כל השמאטעס שלהם יש כבר שכבה כזו עבה של אבק, שאם חיימ׳קה שלי, עם האסתמה שלו, יצטרך יום אחד להיכנס לשם, אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יהיה. את המפיות היפות ששמתי על השולחן במקלט מצאתי מוכתמות בקפה שחור. מתברר שמר בן־בסט חושב שמקלט זה מקום לשחק בו שש־בש עם החברים הפרימיטיבים שלו. אני תמיד ידעתי שאסור לתת לאנשים כאלה לגור בבניין שלנו. בקיצור, החלטתי לגייס את כל הדיירים בשבת כדי שננקה את המקלט ביחד. זו הרי לא צריכה להיות בעיה, חשבתי. יש אצלנו בבניין נשים צעירות וחזקות, שיכולות לשטוף את הרצפה ולאבק את הארונות חת־שתיים. אז חשבתי. משפחת גלעדי הודיעו מראש שבגלל שהם דתיים, הם לא יכולים לנקות בשבת, ובכל שאר השבוע הם עובדים. משפחת בן־בסט בכלל לא הגיבו לפתק שהשארתי להם בתיבה. לטטיאנה בדיוק נתפס הגב, ומריאנה בדיוק היתה מאושפזת בשערי צדק, בגלל הכליות שלה. האייזנברגים אמרו שהם בדיוק נוסעים לאמא שלה בצפון לשבת, כך שנשארתי לבד עם משפחת בן־לולו. נו טוב. לזכותה של גברת בן־לולו אני יכולה להגיד שבאמת היתה לה כוונה טובה. היא הגיעה בזמן, ואפילו הביאה דלי, מגב וסבון רצפה. איך שהיא פתחה את הפקק של הסבון הזה נהיה לי רע, וסוף סוף הבנתי למה תמיד בבית שלהם יש ריח כל כך מוזר. אז טיפסתי מהמקלט עד הדירה שלי, כדי להביא חומר ניקוי נורמלי. אני כמובן התכוונתי לשבת בזמן שהיא עושה ספונג׳ה, הרי בגילי להתכופף ככה, ועוד עם רצפה רטובה, זה ממש סכנת נפשות. אז התכוונתי. איך שהיא התחילה לשטוף, הבנתי שהאישה הזאת לא יודעת לנקות. אני באמת לא יודעת מה הם היו עושים שמה במרוקו עם הרצפה, אולי הם היו דורכים על הגללים של העזים וכל זה, אבל כזו ספונג׳ה אני עוד לא ראיתי. היא לקחה דלי מלא מים, שפכה את כולו בנקודה אחת על הרצפה, ואז פשוט הוציאה את המים החוצה עם המגב, בלי לנקות בפינות, ואת המים עם הלכלוך השאירה בכניסה למקלט. טוב, אז קמתי והתחלתי לנקות אבק ולשטוף רצפה. מה אני אגיד לכם – שש שעות, על הרגליים, בגילי. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

נובמבר 7, 2010

תכנית שלושים: אחרי החום מגיע קור.

או: כל ניסיון להתקרבות יפגע בך.
או: הירוק המלבלב הלוא ייבול.
או: התאפקתי כבר כל כך הרבה ימים. לא עצמתי עין, לא אכלתי כלום.
או: יותר מדי שנים רזות ורעות, ובשביל מה.
או: You wake up some cold day and find you're alone.
או: הקברים כיסו אותם. מתי הם ילמדו, מתי הם ילמדו.
או: There's such a chill, such a chill.
או: All your pictures on the wall are bleeding.
או: זה אני המשרך בדידותי ומקולל במעי לווייתן הלילה.
או: Though the days are few, they're filled with tears.
או: עכשיו כבר רחוק ממך, ועכשיו זה נגמר, ולא יהיה עוד, ולא נתחבק עוד, כי תם, כי נגמר.

  1. Radiohead – Exit Music (For a Film)
  2. חוה אלברשטיין – האהבה כואבת לי
  3. The Beatles – You Won't See Me
  4. לימור עובד – כשתחשכנה עיניי (מתוך "אשכבה")
  5. קטע מתוך שלישיית פסנתר ברה־מינור, אופוס 49, מאת Felix Mendelssohn ובביצוע Vienna Piano Trio
  6. שלישיית גשר הירקון – איפה הפרחים כולם
  7. Björk – Joga
  8. אלג׳יר – אני צריך אותך
  9. סדרני הדשא – במבי
  10. אושיק לוי – טוליק
  11. Johnny Cash – Cry, Cry, Cry
  12. יובל בנאי – רחוב העצב החד־סטרי
  13. שילה פרבר – לילה
  14. נעם רותם – כשתתרגל אל הבדידות (דמו)

ביום רביעי בערב התארגנתי למקלחת, חבשתי כובע רחצה ותליתי את חלוק הרחצה הפרחוני שלי בחדר האמבטיה, וכשפתחתי את הברז, תארו לעצמכם מה? שטף אותי כזה זרם של מים קרים, עד שחטפתי צמרמורת ממש. מה מתברר? שהבוילער החדש, שרק לפני שתים־עשרה שנה קניתי, התקלקל, ואין מים חמים. אני אומרת לכם, ככה פתאום, בנובמבר, אין מים חמים! רק במזל לא קיבלתי דלקת ריאות. אז אני יוצאת ככה מהמקלחת, רטובה כולי, רועדת מקור, עד שהשפתיים שלי כחולות ממש, ומתקשרת למשה הכלבויניק. אז כמובן שהוא יכל להגיע רק ביום ששי, וכמובן שביום ששי הוא הגיע שעתיים יותר מאוחר ממה שהיה אמור לבוא, וכמובן שהתיקון עלה הרבה יותר ממה שצריך. אבל הייתם מצפים לפחות שהדוד יעבוד אחרי התיקון, נכון? קדחת! גורנישט מיט גורנישט. לפני ארוחת שבת נכנסתי להתקלח, למקרה שהילדים יחליטו בכל זאת להגיע, ומה אתם חושבים? מים פושרים. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

אוקטובר 31, 2010

תכנית עשרים ותשע: מחקנה, בנות, את החיוכים.

או: מה שניסינו לא הלך – בסוף היא היתה חיוורת כל כך.
או: נושמת לאט, לא נשאר עוד חמצן.
או: And now I know that love is dead.
או: גן העדן הוא גן נעול.
או: הם לא חוזרים אף פעם.
או: עכשיו אני נרקב פה, נראה שזה נורא.
או: I can't deal, can't bear.
או: פחד קפוא מלטף את החושך הנם.
או: הגשם דופק חזק על גג רעפים.
או: הצללים לחדר באו.
או: כאן בחדר קר מאד.
או: מדפיס במקלדת: קיץ קשה.
או: אך לא התאונן, לא השמיע הוא קול.

  1. עמיר לב – צרפת
  2. המכשפות – סוף העולם
  3. מאיר אריאל – אולה בבו
  4. יוסי בנאי – נהר עמוק
  5. הפה והטלפיים – פצע ומלח
  6. Hole – Dying
  7. תמר גלעדי – האהבה מתה
  8. Kelis – Caught Out There
  9. אתניX – אהבתה של תרזה
  10. חוה אלברשטיין – חוה
  11. שאול בסר – עטופת חושך (שירה: לאורה ריבלין)
  12. אנרגיה חולנית – ילדה לבנה
  13. החלונות הגבוהים – בובה זהבה

ביום שלישי הלכתי עם הניה לשחק קנסטה במועדון. שמואל זלצר לא הגיע, אז נאלצנו לצרף לרביעייה הקבועה שלנו את אלברט אפשטיין במקומו. האלברט אפשטיין הזה, אם אתם לא יודעים, הוא איזה תרח מקטמון, שמיודד עם הניה, כי הנכדים שלהם לומדים באותו בית ספר. בקיצור, אפשטיין הזה שיחק אתנו במקום זלצר, ובהתחלה הכול היה בסדר. אבל אחרי כמה משחקים הוא פתאום התחיל לשאול אותי שאלות אישיות. בהתחלה זה היה אם אני מעדיפה להכין עוף או דג לשבת, אחר כך הוא שאל איפה אני גרה, ואיך הארנונה שם, ולבסוף הוא הזמין אותי לבוא אליו לכוס תה מתישהו. מצאתם לכם מי שיבוא אליו לכוס תה! ועוד אחרי שהניה סיפרה לי שהספלים אצלו לא מפורצלן, ושהוא זורק את התיון אחרי שהוא מכין רק כוס אחת. אז נכון שאני בודדה כבר הרבה שנים, מאז שהתאלמנתי, כשמנחם הלך לעולמו והשאיר אותי לבד, ונכון שהילדים לא מבקרים הרבה, אבל זו עדיין לא סיבה לקפוץ למיטה של האשמאי הזקן הזה. יש גברים, אני אומרת לכם, רק רואים שמלה ומאבדים את העשתונות. להתנהג ככה לאישה בגילי! נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

אוקטובר 24, 2010

תכנית עשרים ושמונה: עפר אתה ואל עפר תשוב. זה הכול.

או: The game of life is hard to play… I'm gonna lose it anyway.
או: וכל נשיפה היתה אוי יותר.
או: I stand on the edge of a broken sky.
או: I just feel shame, shame, shame.
או: I went down, down, down.
או: עכשיו הכול ידרדר אתי.
או: בסוף החג כולם הלכו בבת אחת.
או: לבד בגשם מול הגן.
או: הלב של אמא מתפוצץ.
או: If only you would have listened to us, you wouldn't be on the ground collecting dust.

  1. אילן וירצברג ושמעון גלבץ – כל נשיפה
  2. עוזי נבון ומכרים – לך גאה
  3. PJ Harvey – Shame
  4. אביב גדג׳ – טרף קל
  5. Portishead – Hunter
  6. ג׳ירפות – גג
  7. Mike Altman – Suicide is Painless
  8. אביתר בנאי – אבות ובנים
  9. חוה אלברשטיין – מות הפרפר
  10. שילה פרבר – יום אחד גם את תמותי
  11. Saccharine Trust – Now That You're Dead
  12. רוקפור – עפר
  13. Johnny Cash – Ring of Fire
  14. שלום גד והיהלומים – הלב

אל תשאלו איזה דבר לא־נעים קרה לי השבוע. כבר שלושה חודשים שאני רודפת אחרי משפחת בן־בסט, שישלמו ועד בית. כל הבניין כבר שילם, ורק הם לא, ועוד מעט יגיע החורף, ולא יהיה מספיק כסף לסולר להסקה. ואז כולנו נשב בקור, ונצטרך להוציא הון על חימום חשמלי, רק בגלל שמשה ומזל בן־בסט שכחו לשלם ועד בית בזמן. אז בשבוע שעבר דפקתי על דלת הדירה שלהם לפחות ארבע פעמים, ואף אחד לא ענה. גם בטלפון הם לא ענו. אני, כמובן, הבנתי מזה שהם מנסים להתחמק. אז מובן שכשהגעתי לשם השבוע כבר הייתי במצב רוח קרבי. דפקתי בדלת, ולמרבה הפלא היא נפתחה. ישר בהתחלה שמתי לב שמשהו מוזר, כי משה, שפתח לי את הדלת, היה נראה ממש כמו מחבל, זיפים והכול. אבל חשבתי שאולי בגלל שהוא פרענק, מספיק שהוא לא מתגלח יום אחד וכבר הוא נראה ממש מבהיל. "מר בן־בסט", אמרתי לו, "אני לא מוכנה יותר לסבול את הפוילע־שטיקים האלה שלכם. אתם בפיגור של שלושה חודשים בתשלום ועד הבית! ובשבוע שעבר דפקתי על הדלת ארבע פעמים, ואף אחד לא פתח!". ואז הוא עונה לי: "גיברת לזובסקי, אמא שלי, עליה השלום, נפטרה לפני שבוע, ולא היינו כאן, כי ישבנו שבעה בבית־שאן". היה לי כל כך לא נעים! אמנם פרענקים והכול, אבל בכל זאת, אם הייתי יודעת שהם באבל, אולי הייתי מדברת יותר בעדינות. למרות שעדיין אין הצדקה לשלושה חודשי איחור, וכל זה עוד לפני הפטירה, אבל מה לעשות, לא מבקשים מאדם כסף בעת צערו. אז חזרתי הביתה, בלי הכסף שהם חייבים לועד בית. אני רק מקווה שנשארו לנו עוד שבוע-שבועיים לפני שיתחיל באמת להיות קר. מספיק לילה אחד קר כדי שייתפסו לי כל השרירים, ואז זה בקבוק חם, ומנורה כחולה, ופיזיאותרפיסט, וכל הגשעפט. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

אוקטובר 17, 2010

תכנית עשרים ושבע: הצעירים של היום עושים כל כך הרבה רעש.

או: הדור הזה עצוב, הדור הזה רקוב, הדור הזה עלוב.
או: מיידלע, תאכל את הרגל הקרושה שלך עד הסוף המר.
או: אתה לוקח ובוטח, ופתאום אתה נשרט.
או: ריח הבצל עולה בעיניי.
או: גוש כאב שיושב בגרון.
או: כדור שחור גולש אצלי בתוך הבטן.
או: רד לאט ושכב פרקדן על עפרך.
או: יום יום אני הופך מחומר לאבק.
או: חיים את החיים, עד שהם מתים.
או: גם הוא, כמו כולם, פשוט עבר ונעלם.

  1. אחרית הימים – התעמלות בוקר
  2. התפוחים – נתרי במקום
  3. רמי פורטיס – הדור הזה
  4. אבי עדאקי – תתעורר
  5. שלום חנוך – פקעת מורעלת
  6. אינפקציה – פולנים
  7. זוהר ארגוב – נכון להיום
  8. חוה אלברשטיין – כל יום אני מאבדת
  9. נושאי המגבעת – האלהים שלי עייף
  10. דיגיטל_מי – מתעלם מהצרכים
  11. שולי רנד – רפא־אל
  12. כרמלה גרוס ואגנר – כרמלה גרוס ואגנר
  13. Richard Wagner – Walkürenritt & Wotans Abschied und Feuerzauber (Lorin Maazel / Berliner Philharmoniker)

לפני שבועיים, הניה סיפרה לי שעומד להיפתח במועדון חוג תזונה נכונה בגיל הזהב. בהתחלה הייתי קצת סקפטית: שמישהו ילמד אותי על בישול? אבל הניה הסבירה שזה לא שהם נותנים שם מתכונים, הם פשוט מסבירים מה הגוף שלנו צריך, ושזה טוב לאוסטיאופורוזיס ולאולקוס. טוב, החלטתי לנסות. מה כבר יש לי להפסיד. בעיקר כשהשיעור הראשון הוא בחינם, ורק אחר כך צריך להירשם. אוי, זאת היתה טעות גדולה. בתור התחלה, המרצה של החוג הוא איזה אלטע־קאקר, שאלהים יודע מאיפה הביאו אותו. אני אומרת לכם – הוא סנילי לגמרי. בכלל לא דיבר לעניין. חצי שעה הוא דיבר על ההסטוריה של אבות המזון, ועל מה שהיו אוכלים בחבל הריין בימי הביניים. אם לא הייתי מקבלת חינוך טוב מהבית, בחיי שהייתי קמה ויוצאת. הוא המשיך ודיבר על הקשר בין תרבות לתזונה, וכולנו ישבנו שם, משתדלים בנימוס לא לפהק, ומחכים שזה ייגמר כבר. כשהשיעור נגמר, אמרתי להניה שאין סיכוי שאני נרשמת לחוג של הנעבעך הזה, והיא ניסתה לשכנע אותי, ואמרה שתמיד זה ככה בשיעור הראשון, בכל החוגים, והבטיחה שבשבוע הבא זה ישתפר. אבל אני יודעת שהיא אמרה את זה רק כי היא כבר נרשמה ושילמה, ולא נעים לה לבטל עכשיו. הבנתם? היא נרשמה לדרעק הזה, והיא לא רוצה להיתקע שם לבד, אז היא מנסה לגרום לי לחשוב שמדובר באיזה גליק גדול. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

« פוסטים ישנים יותר