אני כבר אנוח בקבר

טמפרטורה א׳:
Namówiono mnie w domu, żebym sobie kupił cieplejszy płaszcz
עודדו אותי בבית לקנות לעצמי מעיל חם יותר.

טמפרטורה ב׳:
Za ciepło ci będzie w tym swetrze
יהיה לך יותר מדי חם בסוודר הזה.

נחת:
Ku wielkiej uldze jej rodziny, wzięli ślub
למרבה ההקלה של משפחתה, הם התחתנו.

תזונה א׳:
Są talerze, ale nie ma apetytu
יש צלחות, אבל אין תיאבון.

תזונה ב׳:
Nie znosiłem krupniku i marchewki, a właśnie codziennie dostawałem na obiad krupnik i marchewkę, bo to pożywne i zdrowe
לא סבלתי קרופניק וגזר, אבל זה מה שקיבלתי לאכול בכל יום, כי זה מזין ובריא.

נימוסים:
Napadli… bez ostrzeżenia… to przecież nieprzyzwoite! Tak się nie robi!
הם תקפו… בלי אזהרה… הרי זה לא־הגון! ככה לא עושים!

אנלוגיה:
Duchy więc niewątpliwie istniały, tak samo jak istnieje wielka miłość
רוחות, אפוא, ללא ספק התקיימו – ממש כפי שקיימת אהבה גדולה.

גיבורים:
- Dlaczego właśnie Anielewicz był komendantem?
- Bardzo chciał nim być, więc go wybraliśmy
- מדוע דווקא אנילביץ׳ היה המפקד?
- הוא נורא רצה, אז בחרנו בו.

אגואיזם:
O to mamy do niego pretensję. O to, że uczynił swoją śmierć własną, prywatną sprawą. My wiedzieliśmy, że trzeba umierać publicznie
על כך אנחנו נוטרים לו טינה. על כך שעשה את מותו לעניין פרטי, רק שלו. אנחנו ידענו שצריך למות באופן פומבי.

ריאליזם:
Ich optymizm był przejawem oportunizmu, wiary pozbawionej wszelkiej logiki, że będzie można nadal żyć w spokoju
האופטימיזם שלהם היה סימן של אופורטוניזם, של אמונה משוללת כל הגיון שעדיין יהיה אפשר לחיות בשלווה.

עוד ריאליזם:
Prezydent nasz wyznał niedawno, iż popełnił błąd, licząc, że po pięknym zwycięstwie nad totalitaryzmem, wszyscy zgodnie zabiorą się do budowy nowego, lepszego systemu
נשיאנו הודה לא מזמן שטעה כאשר סמך על כך שאחרי הניצחון הנאה על הטוטליטריזם, הכול יפנו לבניית מערכת־משטר חדשה וטובה יותר.

עוד ועוד ריאליזם:
Zrodziliśmy się bez wprawy i pomrzemy bez rutyny
נולדנו ללא מיומנות, ונמות ללא ניסיון.

עוד ועוד ועוד ריאליזם:
Po raz kolejny w swoim życiu poczuła się rozczarowana i oszukana
פעם נוספת בחייה היא הרגישה מאוכזבת ומרומה.

נו שוין.
W grobie się wyśpię.

(כאן יניב)

בדרך כלל אני לא נוטל את רשות הדיבור מהמארחת – כאילו שחסרות לי צרות גם בלי להסתבך אתה – אבל לא יכולתי להתאפק מהפנות את קוראינו אל הרצועה של "נערם גבוה יותר ועמוק יותר" מהיום:

כי יש קומיקס מצחיק, ויש קומיקס מרגש, ויש קומיקס מרגיז וקומיקס חכם וקומיקס מעניין וקומיקס מצית־דמיון. אבל מעטות הפעמים שבהן שורת־קומיקס מיטיבה כל־כך למצות את חיי קוראיו. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

חיכיתי לכם עם המרק, והוא כבר התקרר. מה? אתם לא רעבים? נו, תאכלו איזה משהו קטן לפחות, שלא תיעלמו. אני רואה שהילד רעב. נו, הנה, קחו קצת פירות יבשים, נשאר לי מט"ו בשבט.

מה? רק עצרתם לחמש דקות? אה. אני מבינה.

טוב, חבל. דווקא יש לי יופי של עוגת סולת, ללא סוכר.

נו, אם אתם חייבים ללכת, אז חייבים. קחו משהו לדרך, איזה תפוח זהב. לא, לא, אני לא נעלבת. אני מבינה שאתם ממהרים. אני אשב לי כאן לבד ואאזין לרדיו. ואסבול מכל רגע, כי הרי הכול שם דרעק בימינו, לא כמו פעם, שהיתה להם רמה בקול ישראל. אילו רק היתה היום תכנית לאנשים כמוני, משהו יותר תרבותי, יותר מהוגן, נאמר, ביום ראשון בתשע בבוקר, בדיוק כשאני חוזרת מהמועדון ומתחילה להכין את הקניידלעך.

אה, אתם כבר ממש מוכרחים ללכת. טוב, בסדר, ניפגש בחתונה של אסתר'קה. מה? אתם לא באים? נו שוין. אני כבר למודת אכזבות. אני כבר אנוח בקבר.