אני כבר אנוח בקבר

1. ברי סחרוף – נפתלי הדג
2. חוה אלברשטיין – אני מתה להיות אנטיפתית
3. שיר הנושא מתוך פסקול "Reefer Madness"
4. עוזי נבון ומכרים – היא לא שם
5. מאור כהן – החוזר
6. אהובה צדוק – פזמון ליקינתון
7. שלומי שבן – New Age Women
8. Hole – Old Age
9. The Beatles – Eleanor Rigby
10. טאטו – מריה
11. בעז בנאי – פריז בחורף
12. Ed – When I Held You By the Neck
13. אינפקציה – זכוכיות

בשבוע שעבר אברהמ'לה התקשר, ואמר שהם באים לביקור קצר ביום העצמאות, בדרך חזרה מהמנגל אצל משפחת כהן. אז הלכתי לשוק לקנות קרפיון, כדי להכין לו גפילטע, למקרה שבמנגל לא יהיה את האוכל שהוא אוהב. שמתי את הקרפיון באמבטיה עם מים עד שאתחיל לבשל. בינתיים התחילו הזיקוקים, החתול של טטיאנה השכנה נבהל וברח, נכנס אלינו דרך חלון חדר האמבטיה – נו, אתם יכולים לנחש מה קרה שם. כשאני הגעתי נשארו רק הקישקעס. אז הכנתי קישקעס ממולאים, כמובן שזה פי שלוש עבודה. בארבע אחרי הצהריים הם הגיעו עם הילדים. ארבע! הם אמרו שהם אכלו מספיק במנגל, ושלא צריך לחמם את הקישקעס. אני ראיתי שהילד רעב, אבל כלתי אמרה שהוא אכל מספיק. חבל, כזה רזה. ואני הרי יודעת שהוא משתגע אחרי האוכל שלי. הוא, תנו לו רגל קרושה והוא בשמיים! נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

1. אלישבע רוטמן – אהבה (ביצוע חי באולפן)
2. צמד העופרים – חיי אדם
3. 1:1 – אבק אדם
4. רונה קינן – (ההכרה שלי נמוגה)
5. שפי ישי – יונתן
6. Skunk Anansie – Picking on Me
7. פרופיל 21 – אינטגרלים ופסי האטה
8. נושאי המגבעת – הבא בתור הוא סוס
9. אריק איינשטיין – סוס עץ
10. חוה אלברשטיין – שומעת הכל
11. אוריאל הרמן ואהוד אטון – בבדידותי הגדולה (שירה: איילה אינגדשט)
12. Warren Zevon – Poor, Poor Pitiful Me
13. Portishead – Sour Times

השבוע ביקרה אותי אלישבע, נכדתי האהובה. כזאת ילדה טובה – גם חכמה, גם מוכשרת, גם מנומסת. הצעתי לה מהרוגעלך שהפשרתי מהפריזר, אבל היא סירבה. בהתחלה דאגתי לה, שהיא לא אוכלת, אבל אחר כך חשבתי שבחורה רווקה בגיל הזה לא צריכה להגזים עם המתוקים. מה שיותר מדאיג אותי באמת זה שהיא לא תפסה חתן. שאלתי אותה מתי היא כבר מתחתנת, והסברתי לה שחתן זה יותר חשוב מתואר שני, ושהיא מבזבזת את הזמן של עצמה. גם התפלאתי שהיא באה בקור הזה בלי צעיף, הרי אני בעצמי סרגתי לה שניים השנה! מיידלע, את בסוף תתקררי, אמרתי לה, אבל אתם יודעים איך זה הצעירים של היום. שאלתי אותה למה היא לא באה לברית של התינוק של גליה, וסיפרתי לה על כל מה שהלך שם – איך פרומה התלבשה ממש לא לפי הגיל שלה, שזה פשוט בושה, ואיך הילד הקטן של הרבינוביצ'ים עשה מהומות. בסוף שאלתי אותה אם היא רוצה להכיר את הנכד של גניה. זה נכון שהוא כבר כמעט בן ארבעים, אבל יש לו עבודה טובה והוא בחור עם לב זהב. וחוץ מזה, בחורה לא צריכה להיות כל כך בררנית. בזמננו לקחנו את מה שהיה והסתדרנו.

זה באמת היה נחמד שהיא באה, למרות שהלכה מהר. חבל שהיא באה לעתים כל כך רחוקות. אני באמת לא מבינה למה, אני הרי אעשה הכל בשביל שהיא תהיה מרוצה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: יהיה הכול חוץ מבסדר.
או: במקום לקחת כדור אחד, הוא לוקח שניים.
או: שוקע לאט לאט בביצה הגדולה.
או: I can't hide my own despair.

1. עמיר לב – אריה ורותי
2. בני בשן – מגיע לי יותר
3. הדג נחש – לא מספיק
4. מוסה נחמיאס – מצבי חירום
5. משינה – להתראות נעורים שלום אהבה
6. יאפים עם דזשיפים – חציר על הכביש המהיר והבת של הדיקן
7. Jacek Kaczmarski – Lekcja historii klasycznej
8. מיכל קהן – Mi Chico Latino
9. שרון רוטר – לא אהבתי
10. Beth Gibbons & Rustin Man – Tom the Model
11. אביתר בנאי – שוב אני לבד
12. Bob Marley – Stir It Up

השבוע, שכנה שלי הודיעה לי שהיא הולכת למימונה. "אבל, מריאנה, את בכלל רומנייה!", אמרתי לה, והיא ענתה שכתבו בעיתון שעכשיו המימונה זה לא חג רק של מרוקאים, זה של כולנו. ואני אומרת לכם: הפרענקים האלה ישתלטו לנו בסוף על המדינה. היה לנו כבר פעם נשיא פרענק, וראיתם איך זה נגמר! לא פלא שהמדינה שלנו נראית כמו שהיא נראית. ואז התחלתי להכין גפילטע, ובדיוק נגמר לי הסוכר. דפקתי בדלת של מריאנה, אבל אף אחד לא ענה, כי היא הלכה להתפרע עם הווילדע חיות. ואז הייתי צריכה לזרוק את כל התערובת לפח ולאכול שאריות מאתמול. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

1. שלום גד – זה המקום
2. יוני רכטר – כבודה של האישה (בבית פנימה)
3. Jon La Joie – E=MC Vagina
4. פונץ' – נער
5. דני בן ישראל – מלחמתו הסכיזופרנית של אוציק פחנוציק בכסאון רודנובסקי
6. מוסקבה – כלב לא נותן ברירה
7. אלונה דניאל – זאבים
8. Wir sind Helden – Heldenzeit
9. The Doors – Hello, I Love You
10. רווח כפול – בלדה על אדון כמעט וגברת כבר
11. רועי צ'יקי ארד – פיצה
12. שלמה יידוב – ואני אותך אוהב
13. חוה אלברשטיין – ספר הזכרונות

געוואלד, מי משמיע בפסח שירים על פיצה? ועוד של תל־אביבים אנטישמים שמנופפים בדגלים של סוריה. בשביל זה עלינו ארצה? בשביל זה ייבשנו את הביצות? בשביל שהפושטקים האלו, שבטח בכלל לא שירתו בצבא, או לכל היותר היו בלהקה צבאית, יביישו אותנו בעולם? בתחרות רובינשטיין זה לא היה קורה. אני כבר אנוח בקבר.