אני כבר אנוח בקבר

או: אני בדכאון.
או: קם בבוקר קיץ, וכבר סתיו.
או: All your hope is gone down the drain of your human kind.
או: עכשיו הזמן לטעום מעט מכאוב.
או: מה זה כבר יכול להיות, המיחוש הזה, שפעם כאן, פעם כאן, פעם כאן.
או: יהודי כל כך רזה, מאיפה יש לו כח?
או: I can see no blossom on the trees.
או: כמה היא עצובה, הרוח השקטה.
או: את יודעת, העצב בא ועוזב. עכשיו הוא בא.

1. Beth Gibbons & Rustin Man – Funny Time of Year
2. עמיר לב – אל תדאגי
3. הפה והטלפיים – אני בדכאון
4. זאב טנא – כל יום
5. Patti Smith – Waiting Underground
6. מאיר אריאל – בתור לשיקוף ריאה
7. חוה אלברשטיין – ימיי היו קלים
8. דני ליטני – אדם זקן
9. רבקה מיכאלי – בנימין זאב הרצל
10. סוחרי גומי – החיים רק מתחילים בגיל 62 (שירה: זהרירה חריפאי)
11. Annie Lennox – Keep Young and Beautiful
12. יוני בלוך – אנבל־לי
13. גידי גוב – לוליטה

אתמול, בחמש אחרי הצהריים, אברהמ'לה מתקשר אליי, ואומר לי: אמא, אל תשאלי מה קרה לנו! הטלביזיה החדשה, שקנינו רק לפני חודש, התקלקלה. נו, בטח, חשבתי לעצמי, הטלביזיות החדשות האלה. כל כך דקיקות וכל כך מודרניות, אפילו מפת תחרה עם איזה חתלתול פורצלן אי־אפשר לשים עליהן. בטח שהיא תתקלקל תוך חודש. אני הרי אמרתי להם: טלביזיה זה כמו אישה, היא צריכה שיהיה לה נפח. בקיצור, הוא ביקש לבוא אלינו עם שושי והילדים כדי לראות את האירוביזיון. האמת – לא התלהבתי מהרעיון. האירוביזיון הזה, את מי הוא מעניין בכלל? ואם תשאלו אותי, הילדים צריכים לישון בשעה כזו. אבל הבנתי ששושי עושה לו את המוות, ושהיא חייבת לראות את הסקעת הזה עושה קונצים באוסלו. אז בערב הם הגיעו, כל החברלעך, והתיישבו בסלון הנקי שלי עם קערות פיצוחים. נו שוין. ודווקא ניסיתי לראות כמה שירים, אבל זה לא רמה. התלבושות האלה, עם כל הציצקעס בחוץ. מה אני אגיד לכם – את זה הילדים צריכים לראות בעשר בלילה? אחר כך מתפלאים שלנוער של היום אין ערכים. אז ניסיתי ללכת לישון, אבל באמת שקשה להרדם עם הקקופוניה הזאת ברקע. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: את הבית האפור אי־אפשר כבר להאיר.
או: והוא כל כך סובל.
או: לראות איך השבר הזה מתהווה.
או: It's gonna be too late.
או: אי־אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה.
או: כשהחור יגדל ויגדל לממדי ענק.
או: You died alone, a long long time ago.
או: כולם יחיו כאן טוב גם בלעדיי.
או: "מאה רובל!", סח הגוי, ומושקה: "אי אי אי!".
או: אי־אפשר שלא ליפול, לקרוס אל תוך תהום, ולאבד הכול.

1. רונה קינן – הבית האפור
2. הבילויים – משהו כמו תה
3. ירונה כספי – במוצאי החג
4. אנטיביוטיקה – דליה בן־שושן
5. שמוליק צ'יזיק – אף אחד לא מזיל דמעה
6. מופע הארנבות של ד"ר קספר – אחלום לנצח
7. אלג'יר – דם על הים
8. David Bowie – The Man Who Sold the World
9. חוה אלברשטיין – בלדה על סוס עם כתם על המצח
10. Inbalso – A Song
11. שלום גד – מי יבוא להציל אותך

בשבוע שעבר, ניצה'לה שלי ובעלה יוס'קה החליטו לקחת חופש לקראת החג, ולצאת לנופשון בווארנה. הם שמו אצלי את הילדים. הם רצו להשאיר אצלי גם את הכלב, אבל אמרתי: ניצה'לה, עד כאן, אני לא יכולה שיהיו לי שערות של כלב על כל הגובלנים. טוב, אז שון וטאי הגיעו ביום שלישי ונשארו עד שבת. מה אני אגיד לכם, הילדים של היום. הם באמת ילדים טובים, שון וטאי, אבל ההורים שלהם מפנקים אותם יותר מדי. זה לא מוכן לאכול גפילטע, ההוא משעמם לו כי אין מחשב, זה רוצה שיקנו לו דרגון בול, ההוא לא מוכן ללכת לישון לפני עשר. יום אחד שון התחיל לבכות שהוא מתגעגע לרקסי, והוא ביקש שנביא אותו רק לכמה שעות. נו, אני יכולה לעמוד בפני בכי של ילד? שלא תחשבו שלא ניסיתי להציע לו רוגלעך, אבל הוא – רק רקסי! אז הבאנו את רקסי. ומה אתם חושבים, שהוא לא לעס לי את נעלי הגולדה? שהוא לא שבר לי ואזה? שהוא לא השאיר ריח של כלב על כל הספות? אבל מה לא עושים בשביל הנכדים. אז בשבת ההורים שלהם הגיעו לקחת אותם, ברוך השם. אתם יודעים שאני אוהבת שהנכדים שלי אצלי, אבל באמת שכבר הלך לי הגב. באו, אמרו שלום, שתו קפה, אמרו שוב שלום והלכו. שום תודה, שום סליחה על הוואזה. אפילו בקבוקון קוניאק לא הביאו לי מהדיוטי פרי. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

(כאן יניב)

בדרך כלל אני לא נוטל את רשות הדיבור מהמארחת – כאילו שחסרות לי צרות גם בלי להסתבך אתה – אבל לא יכולתי להתאפק מהפנות את קוראינו אל הרצועה של "נערם גבוה יותר ועמוק יותר" מהיום:

כי יש קומיקס מצחיק, ויש קומיקס מרגש, ויש קומיקס מרגיז וקומיקס חכם וקומיקס מעניין וקומיקס מצית־דמיון. אבל מעטות הפעמים שבהן שורת־קומיקס מיטיבה כל־כך למצות את חיי קוראיו. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

1. ששת – סמבה ברגל שמאל
2. Judith Holofernes – Ich muss früh raus
3. שלום גד – חצי ישן
4. הבילויים – שגר פגר
5. קצת אחרת – ההד
6. Radiohead – How to Disappear Completely
7. יורם ארבל feat. גלי עטרי – שוקולי
8. חוה אלברשטיין – בשביל אל הבריכות
9. שיבוטה – בהמון
10. רביעיית מסנר – בשווקים וברחובות
11. ענבל פרלמוטר – חלום
12. רוקפור – כל כיוון

השבוע אני רוצה לספר לכם על חברתי יולנדה מיטלמן, שתהיה לי בריאה. את יולנדה פגשתי בחוג ברידג' לפני שש שנים, והפכנו להיות חברות הכי טובות. בכל יום שלישי, אחרי החוג, היא היתה באה אלי לכוס תה. היינו חולקות תיון ואוכלות עוגת שמרים שהכנתי בוונדרטופ, ותוך כדי משוחחות על הנכדים ועל המחלות. לפעמים הייתי משאילה לה כמה גליונות של בורדה, והיא היתה שומרת לי את המתכונים מ"לאישה". אח, אלו היו הימים. אבל לפני חודשיים היא הצטרפה למועדון קנסטה, ושם היא התיידדה עם איזה רוסי אחד, איגור שרשבסקי. מאז, בכל יום שלישי, איגור מסיע אותה למועדון. היא גם עברה קבוצה בפלדנקרייז, כדי שזה יסתדר לה עם השעות של הקנסטה, והשאירה אותי שם לבד עם העירקיות. ובכל יום שלישי אני שותה לבד את התה, וזורקת לפח תיון שעוד היה אפשר להשתמש בו. ככה זה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: חבל, חבל עליך.
או: תמיד אהיה איש בודד מאד.
או: אני אמות על המרפסת באחד החגים.
או: לשם מה להרים את הראש, אם ממילא סופו שייפול?
או: All mimsy were the borogoves.
או: מכינה חולצות וסוודרים, ואומרת, מחר יהיה קר.

1. שאנן סטריט וחוה אלברשטיין – נפשי
2. יהודה לדג'לי – האחים שלי
3. שלומי שבן – 90210 "Visions of Dylan, Kelly & Yaela"
4. טאטו – איש קטן בטלביזיה
5. מיכה שטרית – אב"מ (איש בודד מאד)
6. The Dresden Dolls – Half Jack
7. עמיר לב – כחול וירוק
8. המכשפות – Candy Man
9. אחרית הימים – חייו ומותו של מר גוסקין(ד)
10. שלום גד – ילד מוזר
11. יהודית רביץ – איזו מין ילדה
12. Donovan – Jabberwocky
13. אריק איינשטיין – שיר העמק
14. John Frusciante – Your Pussy's Glued to a Building on Fire

בערב שבת, חיימ'קה שלי ואשתו הזמינו את כל המשפחה לארוחת ערב. כשאני מזמינה את כל המשפחה לארוחת ערב, אני טורחת במטבח במשך שבוע כדי שיהיה מספיק אוכל לכולם, אבל כלתי, סיגלית, שתהיה לי בריאה, החליטה לדאוג רק לסלטים, וביקשה ממני להביא את המנות העיקריות, ומאשתו של אברהמ'לה להכין את הקינוח. מרק לא היה. נו שוין. אז הגענו אליהם הביתה, כל האורחים, והיא באמת ניקתה וסידרה יפה, חוץ מהמפה האיומה הזאת שהיא חייבת להחליף. ואז שושי אומרת: סיגי, איזה עוף טעים! איך הכנת אותו? את משהו משהו! ושתבינו, את העוף אני הכנתי. הפרענקית הזאת, להכין חביתה היא לא יודעת. סלטים קנויים! זה מה שהיא ארגנה! והרי כולם יודעים שעוף מכובס עם כרוב כבוש זה הפטנט שלי. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: השמחה נסתלקה ממני, וגם הדעת.
או: לא נשאר לי כוח, יצא לי כל המיץ.
או: We had some good times, but they're gone.
או: כמו שזה מסתמן עכשיו, אני אמות בסתיו.
או: איך, דײַן זון, ווי פון אַ שטיין, בין אָרעם, עלנט און אַליין.
או: זה עוד ייגמר ברע.

1. אוי דיוויז'ן – די נאַכט
2. שולי רנד – אייכה
3. אבי בללי – בלה הלכה
4. Muse – Stockholm Syndrome
5. ההוצאה לפועל – לשכוח
6. הבילויים – אוטו זבל (קח אותי אתך)
7. Puts Marie – Go to Hell
8. אושיק לוי – יונתן סע הביתה
9. גרי אקשטיין – אני הולך לבית־שאן
10. יצחק קלפטר – הריקנות שהשארת
11. The Doors – Summer's Almost Gone
12. חוה אלברשטיין – שיר תשרי
13. שלום גד – קוץ ברוח
14. אביב גדג' – ילדה

לפני יומיים הייתי בחוג פלדנקרייז במועדון שלנו, עשיתי איזו תנועה לא טובה ונתפס לי הגב. וכאב שאי־אפשר לתאר. מכיוון שהרופא שלי, ד"ר צימרמן, נפטר בשבוע שעבר מדלקת ריאות, המסכן, התקשרתי לקופה, לשאול מי מחליף אותו, ואמרו לי שד"ר וייס. אז כשהגעתי שאלתי את הבחורה שהיתה שם איפה ד"ר וייס, והיא ענתה לי: אני ד"ר וייס! אתם מבינים – כזאתי צעירונת אומרת לי "אני ד"ר וייס"! תגידו לי, איך אני יכולה לשים את הבריאות שלי בידיים של הפיצ'לה הזאת? היא אמנם ילדה מאד נחמדה והכול, אבל מה היא כבר מבינה במדיצינה? בקיצור, החלטתי לחכות יומיים עד שיהיה תור אצל ד"ר רוזנטל. בינתיים, כמובן שכמעט מתתי מכאבים. זה היה נורא. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.