אני כבר אנוח בקבר

או: זה לא האור, זה לא החום – זאת אשליה גמורה.
או: כל האזרחים אותה השאירו לבד. טוב, למי יש זמן.
או: החיה השחורה נעלמה, במקומה נכנס הכאב.
או: אין שום חדש, חוץ מדבר־מה קטן, חסר כל ערך.
או: I guess I'm stuck, stuck, stuck.
או: אני כל כך עצוב, בא לי לבכות.
או: Die Augen gingen ihm über.
או: Wein alle Tränen, die du hast.
או: אינני רוצה להיות בן־אדם.
או: צבעיי דהו, ומתה אני עכשיו.

1. צמד העופרים – וחוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר
2. Wir sind Helden – Hände hoch
3. המכשפות – יום שחור
4. אריק איינשטיין – יושב מול הנייר
5. ערן צור – שולחן הכתיבה
6. רונה קינן – קסיוס
7. Radiohead – Faust Arp
8. Faun – Der König in Thule
9. ששי קשת feat. אבירמה גולן – פנקס הקטן
10. יוסי פולק – כתמים צהובים (מתוך "הוצאה להורג")
11. The Stooges – I Wanna Be Your Dog
12. חוה אלברשטיין – הפרפר והאש
13. קרני פוסטל – כמו פרפר

ביום שלישי בבוקר, הלכתי לבית חולים הדסה, לעשות קולונוסקופיה. הבדיקה הזאת – אל תשאלו. משכיבים אותך על המיטות האלה שלהם, שמי יודע מתי החליפו בהן מצעים, ואז תוחבים לך צינור לתוך – נו, אתם יודעים איפה. בקיצור, כאבי תופת. שלא נדע. כמובן שלפני זה הייתי צריכה לצום, כך שהגעתי לשם כבר חלשה ועייפה. כשיצאתי מהבדיקה, כבר הייתי לגמרי תשושה, ולא יכולתי להפסיק לחשוב מה יקרה אם ימצאו לי שם איזה גידול. אז הגעתי הביתה ממש גמורה, כמעט נפלתי מהרגליים. ועוד הייתי צריכה לטפס את כל המדרגות, למרות הוורידים ברגליים. וכשאני מגיעה לקומה השנייה, מה אני רואה? את הזבל של משפחת בן־בסט מונח מחוץ לדלת שלהם, בתוך שלולית מצחינה. הפרענקים האלה, טיפת תרבות אין להם. זה מה שאני צריכה לראות כשאני חוזרת מבית חולים? למה אני, אחרי בדיקה כל כך קשה, צריכה לרדוף אחריהם שיפנו את הזבל שלהם מחדר המדרגות? באמת לא בסדר. וזו גם לא פעם ראשונה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: איכה ישבת בדד, שסועה בין גדרות התיל.
או: כי אין אהבה בעולם.
או: העיר כבר נגמרה – רק הבדידות נמשכת.
או: Oh, that magic feeling, nowhere to go.
או: כל כיוון שבו הלכנו לא הוביל לשום מקום.
או: החיים מסורבלים, המוות הוא קצר.
או: אין כח ואין חשק, אבד לך עידן הנעורים.
או: שלטי האור מוכרים פלאפל ותקוות.
או: These kids are so much younger than me.

1. מזי כהן – טוב טוב (מתוך פסקול "מאמי")
2. The Beatles – You Never Give Me Your Money
3. Avenue Q – I Wish I Could Go Back to College
4. Third Eye Blind – Graduate
5. שפי ישי – אזיקים. שיר רחוב
6. ערן צור – תכלית בתחתית (גירסת האוסף)
7. אחרית הימים – פתחי לי את הדלת
8. רוקפור – כל כיוון
9. החלונות הגבוהים – חייל שוקולד
10. חוה אלברשטיין – אחרי המלחמה
11. להקת הנח"ל – הייתי נער
12. יהורם גאון – בשערייך ירושלים
13. הקולקטיב – כשאת אומרת כיבוש (למה את מתכוונת?)

אני צריכה לדבר אתכם על משהו חשוב. זה קשור לנכדה שלי, מורן. מורנוצ'קה שלנו כבר כמעט בת עשרים. ילדה גדולה! בכל שישי, כשאני מתקשרת לאמא שלה לומר שבת שלום, אני שואלת: נו, מורן כבר הביאה בחור? ובכל פעם אמא שלה עונה אותה התשובה: היא עוד ילדה, תעזבי אותה בשקט. אני באמת לא מבינה את זה. לי בגילה כבר היה תינוק. בת עשרים, ובחור אין! מה יהיה הסוף אתה. אתם אולי תחשבו שזה סתם קרעכצן, אבל שתדעו שגם הנכדה של הברקוביצ'ים לא הביאה בחור, ולא הביאה בחור, ולא הביאה בחור, ומה אתם חושבים? לסבית! אני רק מקווה שבמשפחה שלנו לא יהיו דברים כאלה. מרוב שההורים שלהם רוצים לתת להם חינוך מודרני ולהחליט בעצמם, זה מה שנהיה. ואז הם עושים מצעדים ברחוב, שכולנו נראה! עם הרעש מחריש האזניים הזה, שהם קוראים לו "מוזיקה", וכל התלבושות, כמו איזה פאפאגיי. אם מורנוצ'קה שלנו תהיה כזו, אני באמת לא אדע מה לעשות עם הבושה. מה אני אגיד לחברות במועדון, כשהן יראו את הנכדה שלי בטלביזיה, רוקדת על משאית? אתם יודעים שהניה ברקוביץ' לא הראתה את הפרצוף שלה בחוג ברידג' במשך חודש רק בגלל זה? זו באמת צרה צרורה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: אז עכשיו אני כאן, אך אתה מאוכזב.
או: יום אחד הוא נעזב.
או: אוי געוואלד, ההשפלה.
או: אני יודע שאני דועך.
או: אולי עושים מה שצריך, אבל זה לא ממש הוגן.
או: I awake, dry the scream.
או: ויחלפו השנים וארקב פה לבד.
או: השנים הרי עוברות מהר, אבל הימים ארוכים.
או: נהיים יותר ויותר עצובים.
או: הצער – אין לו שיעור.

1. חוה אלברשטיין – שוב אני כאן
2. צליל מכוון – בלדה לאיו
3. יוסי אלפנט – סוזן
4. שלום גד – חלומות נעורים
5. גבריאל בלחסן – עתיד
6. שאול בסר – חמש, שש נפשות
7. נעם רותם – חרב דמוקלס (חי באולפן רדיו הר הצופים)
8. הקולקטיב – אדון כץ היקר
9. ונוס – שוכבת
10. רוני פורת ואריה זונשיין – בין שדך הימני לשדך השמאלי
11. Skunk Anansie – Charlie Big Potato
12. אלג'יר – מכתבים למיכלי

זוכרים שסיפרתי לכם על יולנדה מיטלמן? מה, לא? לא בדיוק הקשבתם באותו יום. נו שוין, לא נורא. אז אני אספר לכם: היתה לי חברה, יולנדה מיטלמן. את יולנדה פגשתי בחוג ברידג' לפני שש שנים, והפכנו להיות חברות הכי טובות. אה, אתם זוכרים משהו. מה אמרתם, להגיע לפואנטה? נו טוב. בקיצור, נשארתי לבד, אחרי שיולנדה הלכה לה עם שרשבסקי, האלטע קאקר הזה. חודשיים לא שמעתי ממנה אפילו מילה. כלום, לא שלום, לא מה שלומך, לא איך הגב. כלום. אפילו כשאשתו של אברהמ'לה יצאה מהניתוח של האפנדיציט היא לא התקשרה. לפני יומיים, בשעה שלוש (!) בצהריים, הטלפון מצלצל ומעיר אותי באמצע השלאפשטונדה. ואתם יודעים מי זה היה? נכון, הגברת מיטלמן בכבודה ובעצמה. מה מתברר? כשיולנדה הלכה למועדון ביום שלישי, היא ראתה שם על הקיר בכניסה את תמונות ותיקי המועדון. איכשהו היא שמה לב לתמונה של רחל שטרן שתלויה שם: השיניים שלה מאד מצאו חן בעיניה, והיא היתה סקרנית לדעת מי הטכנאי שעשה לה אותן. ואז היא נזכרה שרחל ואני מחליפות בינינו מתכוני חרמזלעך כל פסח, אז בטח יש לי את הטלפון שלה. מה אתם אומרים – מתקשרת אליי ככה, אחרי חודשיים, בשביל לבקש את הטלפון של רחל! כבר עמדתי להגיד לה, גיברת, כאן זה לא מודיעין. אבל, זה לא נעים, אתם יודעים. נו. אז מה יכולתי לעשות כבר. אז נתתי לה את הטלפון של רחל, שיהיה לה לבריאות. מה אני אגיד לכם. יש אנשים שאין להם טיפת בושה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: We sit in silence.
או: אניח ראשי למנוחה, אולי כך יחלוף מכאובי.
או: לך חפש את השמחה בין הכר והשמיכה.
או: I would shiver the whole night through.
או: בדרכי שאול ירדת.
או: עכשיו השמיים ריקים.
או: רק החול והמים ואני.
או: Miserable, lonely and depressed.
או: שנים רבות היתה לבד.

1. אורלי זילברשץ – שוב נהיה בוקר
2. Renee Fleming – Měsíčku na nebi hlubokém (Antonín Dvořák, Rusalka)
3. Pat Carroll – Poor Unfortunate Souls
4. אהובה עוזרי – גן הורדים
5. משינה – סוזי בלי היד
6. Tom Lehrer – I Hold Your Hand In Mine
7. צמד רוקט – שיהיה
8. Mark Lanegan & Kurt Cobain – Where Did You Sleep Last Night
9. יעל לוי – בלדה לנאיבית
10. PJ Harvey & Thom Yorke – This Mess We're In
11. חוה אלברשטיין – עד מחר
12. היונים ויהורם גאון – אולי על שפת הים

עכשיו, כשיש לי גוף שלא נכנס לאף אחת מהשמלות, והקיץ התחיל, הבנתי שצריך שמלה חדשה לקיץ. אז הלכתי לחנות של אדון יוסף לקנות בד. תכננתי לקחת איזה בד יפה בצבע בז' או חום בהיר, כמו שאני בדרך כלל קונה, אבל אדון יוסף אמר שיותר מתאים לקיץ בד פרחוני, ושמישהי נשית כמוני צריכה להתלבש עם יותר שיק. אז קניתי כמה מטרים של פוליאסטר עם פרחים סגולים וכתומים. אחר כך עברתי על כל הגליונות של בורדה ולא מצאתי גזרה מתאימה לבד כזה. בסוף ז'ניה נתנה לי איזו גזרה, היא אמרה שזו גזרה שעושה יופי של פיגורה. ואז התחלתי לתפור. אני לא יכולה לתאר לכם איך כואב לי הגב לשבת ליד המכונה – למרות שזה זינגר. העצמות שלי כבר לא מה שהיו פעם. "אמא", אמר לי אברהמ'לה, "למה את צריכה לשבור לך את הגב? תקני שמלה מוכנה". שמלה מוכנה, הוא אומר לי. ביום שאני אקנה שמלה מוכנה, תדעו שכבר אפשר לאשפז אותי בבית אבות. בסוף השמלה היתה מוכנה. נו, מה אני אגיד לכם. יותר טוב בז'. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.