אני כבר אנוח בקבר

או: אז עכשיו אני כאן, אך אתה מאוכזב.
או: יום אחד הוא נעזב.
או: אוי געוואלד, ההשפלה.
או: אני יודע שאני דועך.
או: אולי עושים מה שצריך, אבל זה לא ממש הוגן.
או: I awake, dry the scream.
או: ויחלפו השנים וארקב פה לבד.
או: השנים הרי עוברות מהר, אבל הימים ארוכים.
או: נהיים יותר ויותר עצובים.
או: הצער – אין לו שיעור.

1. חוה אלברשטיין – שוב אני כאן
2. צליל מכוון – בלדה לאיו
3. יוסי אלפנט – סוזן
4. שלום גד – חלומות נעורים
5. גבריאל בלחסן – עתיד
6. שאול בסר – חמש, שש נפשות
7. נעם רותם – חרב דמוקלס (חי באולפן רדיו הר הצופים)
8. הקולקטיב – אדון כץ היקר
9. ונוס – שוכבת
10. רוני פורת ואריה זונשיין – בין שדך הימני לשדך השמאלי
11. Skunk Anansie – Charlie Big Potato
12. אלג'יר – מכתבים למיכלי

זוכרים שסיפרתי לכם על יולנדה מיטלמן? מה, לא? לא בדיוק הקשבתם באותו יום. נו שוין, לא נורא. אז אני אספר לכם: היתה לי חברה, יולנדה מיטלמן. את יולנדה פגשתי בחוג ברידג' לפני שש שנים, והפכנו להיות חברות הכי טובות. אה, אתם זוכרים משהו. מה אמרתם, להגיע לפואנטה? נו טוב. בקיצור, נשארתי לבד, אחרי שיולנדה הלכה לה עם שרשבסקי, האלטע קאקר הזה. חודשיים לא שמעתי ממנה אפילו מילה. כלום, לא שלום, לא מה שלומך, לא איך הגב. כלום. אפילו כשאשתו של אברהמ'לה יצאה מהניתוח של האפנדיציט היא לא התקשרה. לפני יומיים, בשעה שלוש (!) בצהריים, הטלפון מצלצל ומעיר אותי באמצע השלאפשטונדה. ואתם יודעים מי זה היה? נכון, הגברת מיטלמן בכבודה ובעצמה. מה מתברר? כשיולנדה הלכה למועדון ביום שלישי, היא ראתה שם על הקיר בכניסה את תמונות ותיקי המועדון. איכשהו היא שמה לב לתמונה של רחל שטרן שתלויה שם: השיניים שלה מאד מצאו חן בעיניה, והיא היתה סקרנית לדעת מי הטכנאי שעשה לה אותן. ואז היא נזכרה שרחל ואני מחליפות בינינו מתכוני חרמזלעך כל פסח, אז בטח יש לי את הטלפון שלה. מה אתם אומרים – מתקשרת אליי ככה, אחרי חודשיים, בשביל לבקש את הטלפון של רחל! כבר עמדתי להגיד לה, גיברת, כאן זה לא מודיעין. אבל, זה לא נעים, אתם יודעים. נו. אז מה יכולתי לעשות כבר. אז נתתי לה את הטלפון של רחל, שיהיה לה לבריאות. מה אני אגיד לכם. יש אנשים שאין להם טיפת בושה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.