יוני 27, 2010
תכנית שש־עשרה: אני יכולה עכשיו להתפרק לגמרי.
או: זה לא האור, זה לא החום – זאת אשליה גמורה.
או: כל האזרחים אותה השאירו לבד. טוב, למי יש זמן.
או: החיה השחורה נעלמה, במקומה נכנס הכאב.
או: אין שום חדש, חוץ מדבר־מה קטן, חסר כל ערך.
או: I guess I'm stuck, stuck, stuck.
או: אני כל כך עצוב, בא לי לבכות.
או: Die Augen gingen ihm über.
או: Wein alle Tränen, die du hast.
או: אינני רוצה להיות בן־אדם.
או: צבעיי דהו, ומתה אני עכשיו.
- צמד העופרים – וחוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר
- Wir sind Helden – Hände hoch
- המכשפות – יום שחור
- אריק איינשטיין – יושב מול הנייר
- ערן צור – שולחן הכתיבה
- רונה קינן – קסיוס
- Radiohead – Faust Arp
- Faun – Der König in Thule
- ששי קשת feat. אבירמה גולן – פנקס הקטן
- יוסי פולק – כתמים צהובים (מתוך "הוצאה להורג")
- The Stooges – I Wanna Be Your Dog
- חוה אלברשטיין – הפרפר והאש
- קרני פוסטל – כמו פרפר
ביום שלישי בבוקר, הלכתי לבית חולים הדסה, לעשות קולונוסקופיה. הבדיקה הזאת – אל תשאלו. משכיבים אותך על המיטות האלה שלהם, שמי יודע מתי החליפו בהן מצעים, ואז תוחבים לך צינור לתוך – נו, אתם יודעים איפה. בקיצור, כאבי תופת. שלא נדע. כמובן שלפני זה הייתי צריכה לצום, כך שהגעתי לשם כבר חלשה ועייפה. כשיצאתי מהבדיקה, כבר הייתי לגמרי תשושה, ולא יכולתי להפסיק לחשוב מה יקרה אם ימצאו לי שם איזה גידול. אז הגעתי הביתה ממש גמורה, כמעט נפלתי מהרגליים. ועוד הייתי צריכה לטפס את כל המדרגות, למרות הוורידים ברגליים. וכשאני מגיעה לקומה השנייה, מה אני רואה? את הזבל של משפחת בן־בסט מונח מחוץ לדלת שלהם, בתוך שלולית מצחינה. הפרענקים האלה, טיפת תרבות אין להם. זה מה שאני צריכה לראות כשאני חוזרת מבית חולים? למה אני, אחרי בדיקה כל כך קשה, צריכה לרדוף אחריהם שיפנו את הזבל שלהם מחדר המדרגות? באמת לא בסדר. וזו גם לא פעם ראשונה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.
