אני כבר אנוח בקבר

או: שגרת יומי הכה־ריק־בלעדיך.
או: אף אחד לא בא אליו, גם לא שלחו לו מכתבים.
או: לפעמים זה נדמה שזאת את שעוברת ברחוב – ואין מה לומר. אין.
או: מי שלא תצוד בבוא זמנה, תישאר לה רווקה זקנה.
או: Failure again.
או: הגוף הזה קמל בסוף.
או: I can feel death, can see its beady eyes.
או: לו חייתי ביום קבורתי, היה אז מי שיבכה.
או: כולם הכירוהו, אך שמו לא ידעו.
או: כולנו באנו לעולם לבד, וכך נצא. לבד.

1. ישי קיצ'לס – איך אמרת שקוראים לך?
2. רונה קינן – איש לא גבוה
3. חוה אלברשטיין – נשים רוקדות
4. עמיר לב – פעם בחיים
5. סדרני הדשא – מריר
6. הבילויים – שירו של האנץ
7. Portishead – Small
8. אבי טולדנו – כשאהיה גדול אהיה קטן
9. צמד העופרים – איש אילם גבוה ודק
10. שפי ישי – סימנטוב
11. Radiohead – Street Spirit (Fade Out)
12. שרון רוטר – הניצוץ

בשבוע שעבר, אולי לא שמתם לב, לא הייתי פה. מה שקרה זה שתכננתי לבוא ישר מקופת חולים, אבל כמובן שלא ידעתי שברגע שד"ר שטייגרברג יסתכל על הגרון שלי, הוא יגיד: ישר למיון! אז נסעתי למיון, בטקסי ספיישל, אפילו שזה מאד יקר. כמובן שהיו פקקים, וכל הזמן הזה אני חושבת עליכם, שאתם בטח נורא דואגים שלא הגעתי. ואז במיון מחכים שעות בתור, הרי אתם יודעים איך זה, וכל הזמן הזה אני רק מרגישה רע מזה שהשארתי אתכם לבד. ובסוף מה? וירוס! טוב, לפחות התנחמתי במחשבה שמישהו בטח ישלח לי פרחים, או שוקולד, או לפחות כרטיס ברכה להחלמה מהירה. ואם לא זה, אז לפחות יתקשרו לשאול איפה הייתי. נו, ומה? גורנישט מיט גורנישט. מישהו בכלל שם לב שלא הייתי פה? מישהו חשב על זה שאולי אני גוססת לי שם במיון? מבחינתכם – אני יכולה להתפגר מחר בבוקר, ואפילו לא יהיה לכם אכפת. ואז, כשימצאו את הגופה שלי רק בראש השנה, רק כי מישהו פתאום היה צריך מתכון לקנישעס, או סרוויס חגיגי שמספיק לעשרים אנשים, אז הריח כבר יהיה בלתי־נסבל, יותר גרוע מהחריימה של כלתי. אני אומרת לכם, הפרענקים האלה לא יודעים להכין דגים. מילא לשים "חריף" ועגבניות בדג, אבל בלי סוכר? והצבע של זה, אדום כזה, מבריק. זה צבע לדג? אוכל לא צריך שיהיו לו צבעים כל כך חזקים. זה לא עושה טוב לקיבה. בארוחת שישי, לפני חודש, טעמתי מהדבר הזה. בכל זאת, לא נעים להעליב את בעלת הבית. ואני אומרת לכם – התכווצויות שכאלה בקיבה. זה הכול באשמת החריף האדום הזה. זה לא משהו שאנשים תרבותיים רגילים לעכל. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.