או: היא מתרחקת מחלונות פתוחים מדי.
או: היא פסעה שקטה, צעדה לבדה, בלי מלים אל המים בעצב.
או: עווית של כאב כשעולה הזיכרון.
או: זה בגלל שהוא גסס וסבל יותר מדי.
או: יש סכנה שלא תדע גבול, והיא תמשיך לקרוע את חייה.
או: עוד קצת ודי.
או: אחרון ימיי כבר קרוב אולי.
או: נפלה מאה קומות ונשברה לחתיכות.
או: קרבן רצה לעלות – והתרסק.

  1. רונה קינן – מי מפחד מהזריחה
  2. החלונות הגבוהים – זמר נוגה
  3. פונץ׳ – פינוקיו בחלל
  4. אבי בללי ויהודית רביץ – הזמן הניצוד ברשת (מרוב אהבה)
  5. רבקה זוהר – על כפיו יביא
  6. מרב שביט – אליהו
  7. אלג׳יר – נאמנות ותשוקה
  8. כנסיית השכל – היא הולכת
  9. מיקה קרני – ההתמוטטויות המתוקות של אביגיל
  10. פארן – היערות המתוקים
  11. חוה אלברשטיין – אלפונסינה

השבוע אמר לי אברהמ׳לה: אמא, את יותר מדי לבד בבית, זה לא טוב לנפש. אולי תזמיני אלייך אחת מהחברות שלך? האמת היא שלא היה לי כוח לרכלניות הזקנות האלה, אבל מה לא עושים בשביל לשמח את הבן. אז חשבתי את מי להזמין, ופתאום נזכרתי שלא ראיתי את הניה הרבה זמן. ידעתי שביום שלישי אין סיכוי שהנכדים יבואו, אז הנחתי שלא יקרה שום אסון, גם אם אני אזמין מישהי שיש לה במשפחה הומוסקסואליסטים. בכל זאת, הניה היא אישה טובה, אפילו אם היא לא הצליחה עם אחת הנכדות. אז הזמנתי אותה לראות אתי "צעירים חסרי מנוח" בכבלים, ואפילו אפיתי רוגלעך, שיהיה מה להציע לאורחת. ביום שלישי בבוקר ניקיתי את הסלון, לא שיש אצלי אבק, חס וחלילה, אבל אתם יודעים, כשבאים אורחים צריך לעבור שוב על הכול, ליתר בטחון. באמת מזל שסידרתי גם את הבוידעם, כי מצאתי שם סלילים עם ההקלטות של ההפטרה של אברהמ׳לה מהבר מצווה. איזה ילד חמוד שהוא היה! ברבע לארבע כבר הייתי על קוצים, כי ידעתי שהיא צריכה להגיע ממש בקרוב. בארבע היא עדיין לא הגיעה, אבל התחלתי לחמם כבר את הרוגלעך, שיהיה. בארבע ורבע פתחתי רדיו, לשמוע, אולי יש איזה פקק תנועה, ובארבע וחצי כבר התקשרתי אליה הביתה, אבל אף אחד לא ענה. ברבע לחמש התחילה התכנית, אז הדלקתי טלביזיה וישבתי לבד בסלון. לא רציתי לאכול מהרוגלעך, כדי שאם במקרה היא עדיין תגיע, יהיה לי מה להציע לה. אבל הניה לא הגיעה, ואפילו לא התקשרה. הרומנים האלו, אני אומרת לכם. טיפת תרבות אין להם. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.