או: הבוקר עולה אפור וקשה.
או: כל יום אני בועה, אובדת בנקיקים.
או: I'd still be here, year after year.
או: דומים לכל החיים האחרים, אבל ריקים לגמרי. רק כלפי חוץ.
או: כל העצב בעולם לא התחלק שווה על כולם.
או: את אמרת שתחיי תמיד, תמיד תחיי לי שם.
או: מאוחר, מאוחר, לא תשוב.
או: אהבתי – וחסל.
או: רק עוד צעד – ואז הצלילה.
או: היו שלום, אני חייתי ביניכם.

  1. מאיה מרון – סרטים מצויירים
  2. טיפקס – ואתה
  3. Skin – Alone in My Room
  4. ברי סחרוף – אינני אוהב אותה
  5. ששת – לו באת
  6. מים שקטים – אהובתי המתה
  7. ענבל פרלמוטר – מעכבת
  8. חוה אלברשטיין – כמו צמח בר
  9. מלכה שפיגל – כישופים
  10. תמר גלעדי – כל העצב
  11. נעה גולנדסקי – שתה אתי
  12. אחד חלקי אחד – משפחה מאושרת
  13. If You Were Gay, מתוך פסקול "Avenue Q"
  14. ערן צור – אתה חברה שלי

בשבוע שעבר, ניצה׳לה התקשרה אליי, ואמרה לי שהיום יום האהבה. בהתחלה אמרתי לעצמי, מה לי ולזה? אבל אחר כך חשבתי שאולי זו הזדמנות להיזכר קצת במנחם שלי, שהלך לעולמו לפני עשרים שנה. אח, איזה בעל! כזה איש מתורבת והגון, אף פעם לא היה הולך לשום מקום בלי להודיע לי. באמת, כשהיה יוצא מהבית, היה תמיד אומר: איך גיי! בלומה היתה צוחקת עליו, ואומרת שהוא קצת נעבעך, אבל אני יודעת שהיא סתם קינאה, כי בעלה ארנושט היה כזה צילײגער, והכול אצלו היה שלעפ כזה. כשמנחם היה בן ששים, התחילו לו הבעיות עם הלב. אני תמיד אמרתי לו שזה יקרה אם הוא ימשיך להתרגש מכל דבר. נו, ככה זה. הלכתי אתו לכל הרופאים, אבל אלה, כרגיל, לא עשו כלום חוץ מלקשקש ולקחת כסף. אז עכשיו מנחם נח בקבר. נו שוין. יום אחד אני כבר אצטרף אליו.