או: את לילו המר כאב הוא.
או: הגענו עד הדלת, והדלת ננעלה.
או: וחזרת בוכה באוטובוס.
או: לי אין סבא. מדוע?
או: שעון החול אוזל.
או: Gravity always wins.
או: It's so hard to be a saint.
או: "אל ייאוש, יהיה טוב", אתה אומר – אתה מבלף, אתה משקר.
או: What a sad, sad story.

  1. אריק איינשטיין – פראג
  2. Pete Seeger – Little Boxes
  3. אביתר בנאי – בבית
  4. Radiohead – Fake Plastic Trees
  5. שולי רנד – מוחין דקטנות
  6. חוה אלברשטיין – כשתגדלי תביני
  7. פונץ׳ – נכנסים אל תוך הלילה
  8. Carter the Unstoppable Sex Machine – The Taking of Peckham 123
  9. גבריאל בלחסן – רכבות
  10. Springtime for Hitler, מתוך פסקול "The Producers"
  11. מאמי סופרסטאר, מתוך פסקול "מאמי"
  12. Jo Squillo Eletrix – Skizzo Skizzo
  13. אילן וירצברג – עוד יום

בשבוע שעבר, כשאברהמ׳לה ושושי הגיעו לבקר עם הילדים, אברהמ׳לה הראה לי איזה ברושור של מקום שנקרא "מרגוע לעמל". אמרתי לאברהמ׳לה שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן ללכת לבית גמלאים, והוא אמר שזה בכלל דיור מוגן, ובכלל, מאד יפה ונעים שם, ודואגים לדיירים לכל מה שהם צריכים. כמו בית מלון, בעצם. כששאלתי אותו כמה זה עולה, הוא התחמק וביקש שאבוא לראות את המקום לפני שאנחנו מדברים על כסף. לא רציתי להתווכח ליד הילדים, אז הסכמתי לבוא לראות את ה"מרגוע" הזה, שיהיה. אז ביום שישי בבוקר, אברהמ׳לה הסיע אותי לשם. מה אני אגיד לכם? קודם כל, זה בנווה יעקב. דבר שני, כמעט כולם שם רוסים. אבל הכי גרוע, יש שם מטבחון! כלומר, אין תנור, אין דיפ־פריז, אין מיחם נורמלי. איך אני אמורה לבשל לנכדים ככה? באמת, על השיש אין אפילו מספיק מקום בשביל להכין אטריות למרק. אברהמ׳לה אמר שהם דואגים לך שם לכל האוכל, אבל אני ראיתי את האוכל שיש להם שם – גועל נפש. כמובן שאברהמ׳לה ניסה להסיח את דעתי, והצביע על הפורמייקה הירוקה ועל הפוליטורה, אבל אני לא התרשמתי. ביום שאשתך תלמד להכין גפילטע פיש כמו שצריך, אז אולי נדבר על בית בלי מטבח. טוב, אברהמ׳לה הבין שאין מה להתווכח, וחזרנו הביתה. אני חשבתי שבזה הסיפור נגמר, אבל למחרת ניצה מתקשרת אלי, כדי לספר לי על מקום ממש נחמד ברמת שרת, "מנוחה ליגע". נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.