או: הוא מציץ בחלון וחושב לעצמו, הנה בוקר חדש.
או: זה לא אושר, זה סתם דיכאון.
או: קשה לו, ורע לו, וזה בא גלים גלים.
או: שוב ישבתי בשקט, בלי להוציא מילה.
או: I've seen better days.
או: When did I lose my way? Was there a way to lose?
או: עכשיו זה לא משנה.
או: זה לא ממש הוגן, אבל אין מה לעשות.
או: You'll be forever all alone.
או: אחרון הוא זה הנוף.
או: אור אחרון יגווע בלאט, בלי קול, וקץ לכול.

  1. להקת פיקוד צפון – גשם אחרון
  2. אבי בללי – התרוששות
  3. מאיר אריאל – פה גדול
  4. The Ramones – Loudmouth
  5. הדג נחש feat. מזי כהן – אף אחד
  6. שפי ישי – טיול ערבי
  7. נעם רותם – אין לזה סוף
  8. עוזי נבון ומכרים – אם זה מוכרח להיות הסוף
  9. ברי סחרוף – השומר של הגן
  10. Macy Gray – Oblivion
  11. קרח 9 – ככה הורסים מסיבה
  12. Amanda Palmer – Oasis
  13. חוה אלברשטיין – טבע האדם
  14. Left – All Night Long
  15. אלג׳יר – בתוך הצינורות

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל די הרבה זמן לא הייתי פה. היה לנו חודש, שלא נדע מצרות. בהתחלה היתה סופת חול, והבית התמלא אבק. יומיים לקח לי לנקות את כל הוויטרינות, לנער את המפיות ולהבריק את הפאנלים. כמעט שנשבר לי הגב. אברהמ׳לה אמר לי, אמא, אל תעבדי כל כך קשה, קחי עוזרת. אבל אני מכירה את העוזרות האלו. את מביאה הביתה איזו רוסיה שנראית כמו שיקסע, משלמת לה הון כדי שתנקה היטב את כל הפורצלנים העדינים שלך, ובסוף מוצאת אותה יושבת רגל על רגל ושותה קפה, אחרי ששברה לך את הוואזה מקריסטל שירשת מסבתא.

שבוע אחרי הניקיון אישפזו את חיימ׳קה בהדסה. באמצע הלילה הוא התחיל להתפתל מכאבים. סיגי לקחה אותו למיון, והם אמרו – ישר לאשפז. רק בבוקר, כשהתקשרתי להזמין אותם לברית של הנכד של יוכבד וייס, שמעתי מה שקרה. הסיגי הקלפטע הזאת אפילו לא התקשרה אליי לספר לי שהבן שלי שוכב בבית חולים עם אינפוזיה לווריד. וחיימ׳קה, הנעבעך הזה, לא אמר לה להתקשר, כי הוא לא רצה להעיר אותי בשתיים לפנות בוקר. אני אומרת לכם, קיבלתי חלושעס. מה זה משנה, שתיים לפנות בוקר, לא שתיים לפנות בוקר? כשהם צריכים את הסרוויס בשביל לארח הם יודעים יפה מאוד להתקשר בשלוש וחצי בצהריים, אבל כשהילד חולה? גורנישט. אמא הרי צריכה לדעת שהבן שלה חולה! אחרת מי יביא לו מרק עוף עם לוקשען? מי יסדר לו את השמיכה? בטח לא אשתו הפרענקית. הנהלת חשבונות אולי היא יודעת, אבל להכין חביתה? קדחת.

אחרי שבוע, כשסיימו לחפור לו את כל הקישקעס, שחררו אותו, רזה כמו מוזלמן וחלש כמו אפרוח. אמרתי לו, חיימ׳קה, בוא אליי לכמה ימים, אתה וסיגי. תנוח קצת, תאכל אוכל של מאמע, עד שתתחזק. אבל הוא אמר שסיגי בדקה, וכבר נגמרו לשניהם ימי המחלה, אז מחר הוא חוזר לעבודה. נו, מה אני אגיד לכם. השטויות שהאישה הזו מכניסה לראש של הבן שלי, אלוהים ישמור. מה פתאום בחור אחרי ניתוח צריך ללכת לעבודה? הם לא יכולים להסתדר בלעדיו עוד שבוע, שלפחות יעלה קצת בשר על העצמות לפני שהוא חוזר להזיע כמו חמור? נו שוין. אנחנו כבר ננוח בקבר.