אני כבר אנוח בקבר

או: אז עכשיו אני כאן, אך אתה מאוכזב.
או: יום אחד הוא נעזב.
או: אוי געוואלד, ההשפלה.
או: אני יודע שאני דועך.
או: אולי עושים מה שצריך, אבל זה לא ממש הוגן.
או: I awake, dry the scream.
או: ויחלפו השנים וארקב פה לבד.
או: השנים הרי עוברות מהר, אבל הימים ארוכים.
או: נהיים יותר ויותר עצובים.
או: הצער – אין לו שיעור.

1. חוה אלברשטיין – שוב אני כאן
2. צליל מכוון – בלדה לאיו
3. יוסי אלפנט – סוזן
4. שלום גד – חלומות נעורים
5. גבריאל בלחסן – עתיד
6. שאול בסר – חמש, שש נפשות
7. נעם רותם – חרב דמוקלס (חי באולפן רדיו הר הצופים)
8. הקולקטיב – אדון כץ היקר
9. ונוס – שוכבת
10. רוני פורת ואריה זונשיין – בין שדך הימני לשדך השמאלי
11. Skunk Anansie – Charlie Big Potato
12. אלג'יר – מכתבים למיכלי

זוכרים שסיפרתי לכם על יולנדה מיטלמן? מה, לא? לא בדיוק הקשבתם באותו יום. נו שוין, לא נורא. אז אני אספר לכם: היתה לי חברה, יולנדה מיטלמן. את יולנדה פגשתי בחוג ברידג' לפני שש שנים, והפכנו להיות חברות הכי טובות. אה, אתם זוכרים משהו. מה אמרתם, להגיע לפואנטה? נו טוב. בקיצור, נשארתי לבד, אחרי שיולנדה הלכה לה עם שרשבסקי, האלטע קאקר הזה. חודשיים לא שמעתי ממנה אפילו מילה. כלום, לא שלום, לא מה שלומך, לא איך הגב. כלום. אפילו כשאשתו של אברהמ'לה יצאה מהניתוח של האפנדיציט היא לא התקשרה. לפני יומיים, בשעה שלוש (!) בצהריים, הטלפון מצלצל ומעיר אותי באמצע השלאפשטונדה. ואתם יודעים מי זה היה? נכון, הגברת מיטלמן בכבודה ובעצמה. מה מתברר? כשיולנדה הלכה למועדון ביום שלישי, היא ראתה שם על הקיר בכניסה את תמונות ותיקי המועדון. איכשהו היא שמה לב לתמונה של רחל שטרן שתלויה שם: השיניים שלה מאד מצאו חן בעיניה, והיא היתה סקרנית לדעת מי הטכנאי שעשה לה אותן. ואז היא נזכרה שרחל ואני מחליפות בינינו מתכוני חרמזלעך כל פסח, אז בטח יש לי את הטלפון שלה. מה אתם אומרים – מתקשרת אליי ככה, אחרי חודשיים, בשביל לבקש את הטלפון של רחל! כבר עמדתי להגיד לה, גיברת, כאן זה לא מודיעין. אבל, זה לא נעים, אתם יודעים. נו. אז מה יכולתי לעשות כבר. אז נתתי לה את הטלפון של רחל, שיהיה לה לבריאות. מה אני אגיד לכם. יש אנשים שאין להם טיפת בושה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: We sit in silence.
או: אניח ראשי למנוחה, אולי כך יחלוף מכאובי.
או: לך חפש את השמחה בין הכר והשמיכה.
או: I would shiver the whole night through.
או: בדרכי שאול ירדת.
או: עכשיו השמיים ריקים.
או: רק החול והמים ואני.
או: Miserable, lonely and depressed.
או: שנים רבות היתה לבד.

1. אורלי זילברשץ – שוב נהיה בוקר
2. Renee Fleming – Měsíčku na nebi hlubokém (Antonín Dvořák, Rusalka)
3. Pat Carroll – Poor Unfortunate Souls
4. אהובה עוזרי – גן הורדים
5. משינה – סוזי בלי היד
6. Tom Lehrer – I Hold Your Hand In Mine
7. צמד רוקט – שיהיה
8. Mark Lanegan & Kurt Cobain – Where Did You Sleep Last Night
9. יעל לוי – בלדה לנאיבית
10. PJ Harvey & Thom Yorke – This Mess We're In
11. חוה אלברשטיין – עד מחר
12. היונים ויהורם גאון – אולי על שפת הים

עכשיו, כשיש לי גוף שלא נכנס לאף אחת מהשמלות, והקיץ התחיל, הבנתי שצריך שמלה חדשה לקיץ. אז הלכתי לחנות של אדון יוסף לקנות בד. תכננתי לקחת איזה בד יפה בצבע בז' או חום בהיר, כמו שאני בדרך כלל קונה, אבל אדון יוסף אמר שיותר מתאים לקיץ בד פרחוני, ושמישהי נשית כמוני צריכה להתלבש עם יותר שיק. אז קניתי כמה מטרים של פוליאסטר עם פרחים סגולים וכתומים. אחר כך עברתי על כל הגליונות של בורדה ולא מצאתי גזרה מתאימה לבד כזה. בסוף ז'ניה נתנה לי איזו גזרה, היא אמרה שזו גזרה שעושה יופי של פיגורה. ואז התחלתי לתפור. אני לא יכולה לתאר לכם איך כואב לי הגב לשבת ליד המכונה – למרות שזה זינגר. העצמות שלי כבר לא מה שהיו פעם. "אמא", אמר לי אברהמ'לה, "למה את צריכה לשבור לך את הגב? תקני שמלה מוכנה". שמלה מוכנה, הוא אומר לי. ביום שאני אקנה שמלה מוכנה, תדעו שכבר אפשר לאשפז אותי בבית אבות. בסוף השמלה היתה מוכנה. נו, מה אני אגיד לכם. יותר טוב בז'. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: אני בדכאון.
או: קם בבוקר קיץ, וכבר סתיו.
או: All your hope is gone down the drain of your human kind.
או: עכשיו הזמן לטעום מעט מכאוב.
או: מה זה כבר יכול להיות, המיחוש הזה, שפעם כאן, פעם כאן, פעם כאן.
או: יהודי כל כך רזה, מאיפה יש לו כח?
או: I can see no blossom on the trees.
או: כמה היא עצובה, הרוח השקטה.
או: את יודעת, העצב בא ועוזב. עכשיו הוא בא.

1. Beth Gibbons & Rustin Man – Funny Time of Year
2. עמיר לב – אל תדאגי
3. הפה והטלפיים – אני בדכאון
4. זאב טנא – כל יום
5. Patti Smith – Waiting Underground
6. מאיר אריאל – בתור לשיקוף ריאה
7. חוה אלברשטיין – ימיי היו קלים
8. דני ליטני – אדם זקן
9. רבקה מיכאלי – בנימין זאב הרצל
10. סוחרי גומי – החיים רק מתחילים בגיל 62 (שירה: זהרירה חריפאי)
11. Annie Lennox – Keep Young and Beautiful
12. יוני בלוך – אנבל־לי
13. גידי גוב – לוליטה

אתמול, בחמש אחרי הצהריים, אברהמ'לה מתקשר אליי, ואומר לי: אמא, אל תשאלי מה קרה לנו! הטלביזיה החדשה, שקנינו רק לפני חודש, התקלקלה. נו, בטח, חשבתי לעצמי, הטלביזיות החדשות האלה. כל כך דקיקות וכל כך מודרניות, אפילו מפת תחרה עם איזה חתלתול פורצלן אי־אפשר לשים עליהן. בטח שהיא תתקלקל תוך חודש. אני הרי אמרתי להם: טלביזיה זה כמו אישה, היא צריכה שיהיה לה נפח. בקיצור, הוא ביקש לבוא אלינו עם שושי והילדים כדי לראות את האירוביזיון. האמת – לא התלהבתי מהרעיון. האירוביזיון הזה, את מי הוא מעניין בכלל? ואם תשאלו אותי, הילדים צריכים לישון בשעה כזו. אבל הבנתי ששושי עושה לו את המוות, ושהיא חייבת לראות את הסקעת הזה עושה קונצים באוסלו. אז בערב הם הגיעו, כל החברלעך, והתיישבו בסלון הנקי שלי עם קערות פיצוחים. נו שוין. ודווקא ניסיתי לראות כמה שירים, אבל זה לא רמה. התלבושות האלה, עם כל הציצקעס בחוץ. מה אני אגיד לכם – את זה הילדים צריכים לראות בעשר בלילה? אחר כך מתפלאים שלנוער של היום אין ערכים. אז ניסיתי ללכת לישון, אבל באמת שקשה להרדם עם הקקופוניה הזאת ברקע. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: את הבית האפור אי־אפשר כבר להאיר.
או: והוא כל כך סובל.
או: לראות איך השבר הזה מתהווה.
או: It's gonna be too late.
או: אי־אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה.
או: כשהחור יגדל ויגדל לממדי ענק.
או: You died alone, a long long time ago.
או: כולם יחיו כאן טוב גם בלעדיי.
או: "מאה רובל!", סח הגוי, ומושקה: "אי אי אי!".
או: אי־אפשר שלא ליפול, לקרוס אל תוך תהום, ולאבד הכול.

1. רונה קינן – הבית האפור
2. הבילויים – משהו כמו תה
3. ירונה כספי – במוצאי החג
4. אנטיביוטיקה – דליה בן־שושן
5. שמוליק צ'יזיק – אף אחד לא מזיל דמעה
6. מופע הארנבות של ד"ר קספר – אחלום לנצח
7. אלג'יר – דם על הים
8. David Bowie – The Man Who Sold the World
9. חוה אלברשטיין – בלדה על סוס עם כתם על המצח
10. Inbalso – A Song
11. שלום גד – מי יבוא להציל אותך

בשבוע שעבר, ניצה'לה שלי ובעלה יוס'קה החליטו לקחת חופש לקראת החג, ולצאת לנופשון בווארנה. הם שמו אצלי את הילדים. הם רצו להשאיר אצלי גם את הכלב, אבל אמרתי: ניצה'לה, עד כאן, אני לא יכולה שיהיו לי שערות של כלב על כל הגובלנים. טוב, אז שון וטאי הגיעו ביום שלישי ונשארו עד שבת. מה אני אגיד לכם, הילדים של היום. הם באמת ילדים טובים, שון וטאי, אבל ההורים שלהם מפנקים אותם יותר מדי. זה לא מוכן לאכול גפילטע, ההוא משעמם לו כי אין מחשב, זה רוצה שיקנו לו דרגון בול, ההוא לא מוכן ללכת לישון לפני עשר. יום אחד שון התחיל לבכות שהוא מתגעגע לרקסי, והוא ביקש שנביא אותו רק לכמה שעות. נו, אני יכולה לעמוד בפני בכי של ילד? שלא תחשבו שלא ניסיתי להציע לו רוגלעך, אבל הוא – רק רקסי! אז הבאנו את רקסי. ומה אתם חושבים, שהוא לא לעס לי את נעלי הגולדה? שהוא לא שבר לי ואזה? שהוא לא השאיר ריח של כלב על כל הספות? אבל מה לא עושים בשביל הנכדים. אז בשבת ההורים שלהם הגיעו לקחת אותם, ברוך השם. אתם יודעים שאני אוהבת שהנכדים שלי אצלי, אבל באמת שכבר הלך לי הגב. באו, אמרו שלום, שתו קפה, אמרו שוב שלום והלכו. שום תודה, שום סליחה על הוואזה. אפילו בקבוקון קוניאק לא הביאו לי מהדיוטי פרי. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

(כאן יניב)

בדרך כלל אני לא נוטל את רשות הדיבור מהמארחת – כאילו שחסרות לי צרות גם בלי להסתבך אתה – אבל לא יכולתי להתאפק מהפנות את קוראינו אל הרצועה של "נערם גבוה יותר ועמוק יותר" מהיום:

כי יש קומיקס מצחיק, ויש קומיקס מרגש, ויש קומיקס מרגיז וקומיקס חכם וקומיקס מעניין וקומיקס מצית־דמיון. אבל מעטות הפעמים שבהן שורת־קומיקס מיטיבה כל־כך למצות את חיי קוראיו. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

1. ששת – סמבה ברגל שמאל
2. Judith Holofernes – Ich muss früh raus
3. שלום גד – חצי ישן
4. הבילויים – שגר פגר
5. קצת אחרת – ההד
6. Radiohead – How to Disappear Completely
7. יורם ארבל feat. גלי עטרי – שוקולי
8. חוה אלברשטיין – בשביל אל הבריכות
9. שיבוטה – בהמון
10. רביעיית מסנר – בשווקים וברחובות
11. ענבל פרלמוטר – חלום
12. רוקפור – כל כיוון

השבוע אני רוצה לספר לכם על חברתי יולנדה מיטלמן, שתהיה לי בריאה. את יולנדה פגשתי בחוג ברידג' לפני שש שנים, והפכנו להיות חברות הכי טובות. בכל יום שלישי, אחרי החוג, היא היתה באה אלי לכוס תה. היינו חולקות תיון ואוכלות עוגת שמרים שהכנתי בוונדרטופ, ותוך כדי משוחחות על הנכדים ועל המחלות. לפעמים הייתי משאילה לה כמה גליונות של בורדה, והיא היתה שומרת לי את המתכונים מ"לאישה". אח, אלו היו הימים. אבל לפני חודשיים היא הצטרפה למועדון קנסטה, ושם היא התיידדה עם איזה רוסי אחד, איגור שרשבסקי. מאז, בכל יום שלישי, איגור מסיע אותה למועדון. היא גם עברה קבוצה בפלדנקרייז, כדי שזה יסתדר לה עם השעות של הקנסטה, והשאירה אותי שם לבד עם העירקיות. ובכל יום שלישי אני שותה לבד את התה, וזורקת לפח תיון שעוד היה אפשר להשתמש בו. ככה זה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: חבל, חבל עליך.
או: תמיד אהיה איש בודד מאד.
או: אני אמות על המרפסת באחד החגים.
או: לשם מה להרים את הראש, אם ממילא סופו שייפול?
או: All mimsy were the borogoves.
או: מכינה חולצות וסוודרים, ואומרת, מחר יהיה קר.

1. שאנן סטריט וחוה אלברשטיין – נפשי
2. יהודה לדג'לי – האחים שלי
3. שלומי שבן – 90210 "Visions of Dylan, Kelly & Yaela"
4. טאטו – איש קטן בטלביזיה
5. מיכה שטרית – אב"מ (איש בודד מאד)
6. The Dresden Dolls – Half Jack
7. עמיר לב – כחול וירוק
8. המכשפות – Candy Man
9. אחרית הימים – חייו ומותו של מר גוסקין(ד)
10. שלום גד – ילד מוזר
11. יהודית רביץ – איזו מין ילדה
12. Donovan – Jabberwocky
13. אריק איינשטיין – שיר העמק
14. John Frusciante – Your Pussy's Glued to a Building on Fire

בערב שבת, חיימ'קה שלי ואשתו הזמינו את כל המשפחה לארוחת ערב. כשאני מזמינה את כל המשפחה לארוחת ערב, אני טורחת במטבח במשך שבוע כדי שיהיה מספיק אוכל לכולם, אבל כלתי, סיגלית, שתהיה לי בריאה, החליטה לדאוג רק לסלטים, וביקשה ממני להביא את המנות העיקריות, ומאשתו של אברהמ'לה להכין את הקינוח. מרק לא היה. נו שוין. אז הגענו אליהם הביתה, כל האורחים, והיא באמת ניקתה וסידרה יפה, חוץ מהמפה האיומה הזאת שהיא חייבת להחליף. ואז שושי אומרת: סיגי, איזה עוף טעים! איך הכנת אותו? את משהו משהו! ושתבינו, את העוף אני הכנתי. הפרענקית הזאת, להכין חביתה היא לא יודעת. סלטים קנויים! זה מה שהיא ארגנה! והרי כולם יודעים שעוף מכובס עם כרוב כבוש זה הפטנט שלי. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

או: השמחה נסתלקה ממני, וגם הדעת.
או: לא נשאר לי כוח, יצא לי כל המיץ.
או: We had some good times, but they're gone.
או: כמו שזה מסתמן עכשיו, אני אמות בסתיו.
או: איך, דײַן זון, ווי פון אַ שטיין, בין אָרעם, עלנט און אַליין.
או: זה עוד ייגמר ברע.

1. אוי דיוויז'ן – די נאַכט
2. שולי רנד – אייכה
3. אבי בללי – בלה הלכה
4. Muse – Stockholm Syndrome
5. ההוצאה לפועל – לשכוח
6. הבילויים – אוטו זבל (קח אותי אתך)
7. Puts Marie – Go to Hell
8. אושיק לוי – יונתן סע הביתה
9. גרי אקשטיין – אני הולך לבית־שאן
10. יצחק קלפטר – הריקנות שהשארת
11. The Doors – Summer's Almost Gone
12. חוה אלברשטיין – שיר תשרי
13. שלום גד – קוץ ברוח
14. אביב גדג' – ילדה

לפני יומיים הייתי בחוג פלדנקרייז במועדון שלנו, עשיתי איזו תנועה לא טובה ונתפס לי הגב. וכאב שאי־אפשר לתאר. מכיוון שהרופא שלי, ד"ר צימרמן, נפטר בשבוע שעבר מדלקת ריאות, המסכן, התקשרתי לקופה, לשאול מי מחליף אותו, ואמרו לי שד"ר וייס. אז כשהגעתי שאלתי את הבחורה שהיתה שם איפה ד"ר וייס, והיא ענתה לי: אני ד"ר וייס! אתם מבינים – כזאתי צעירונת אומרת לי "אני ד"ר וייס"! תגידו לי, איך אני יכולה לשים את הבריאות שלי בידיים של הפיצ'לה הזאת? היא אמנם ילדה מאד נחמדה והכול, אבל מה היא כבר מבינה במדיצינה? בקיצור, החלטתי לחכות יומיים עד שיהיה תור אצל ד"ר רוזנטל. בינתיים, כמובן שכמעט מתתי מכאבים. זה היה נורא. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

1. ברי סחרוף – נפתלי הדג
2. חוה אלברשטיין – אני מתה להיות אנטיפתית
3. שיר הנושא מתוך פסקול "Reefer Madness"
4. עוזי נבון ומכרים – היא לא שם
5. מאור כהן – החוזר
6. אהובה צדוק – פזמון ליקינתון
7. שלומי שבן – New Age Women
8. Hole – Old Age
9. The Beatles – Eleanor Rigby
10. טאטו – מריה
11. בעז בנאי – פריז בחורף
12. Ed – When I Held You By the Neck
13. אינפקציה – זכוכיות

בשבוע שעבר אברהמ'לה התקשר, ואמר שהם באים לביקור קצר ביום העצמאות, בדרך חזרה מהמנגל אצל משפחת כהן. אז הלכתי לשוק לקנות קרפיון, כדי להכין לו גפילטע, למקרה שבמנגל לא יהיה את האוכל שהוא אוהב. שמתי את הקרפיון באמבטיה עם מים עד שאתחיל לבשל. בינתיים התחילו הזיקוקים, החתול של טטיאנה השכנה נבהל וברח, נכנס אלינו דרך חלון חדר האמבטיה – נו, אתם יכולים לנחש מה קרה שם. כשאני הגעתי נשארו רק הקישקעס. אז הכנתי קישקעס ממולאים, כמובן שזה פי שלוש עבודה. בארבע אחרי הצהריים הם הגיעו עם הילדים. ארבע! הם אמרו שהם אכלו מספיק במנגל, ושלא צריך לחמם את הקישקעס. אני ראיתי שהילד רעב, אבל כלתי אמרה שהוא אכל מספיק. חבל, כזה רזה. ואני הרי יודעת שהוא משתגע אחרי האוכל שלי. הוא, תנו לו רגל קרושה והוא בשמיים! נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

1. אלישבע רוטמן – אהבה (ביצוע חי באולפן)
2. צמד העופרים – חיי אדם
3. 1:1 – אבק אדם
4. רונה קינן – (ההכרה שלי נמוגה)
5. שפי ישי – יונתן
6. Skunk Anansie – Picking on Me
7. פרופיל 21 – אינטגרלים ופסי האטה
8. נושאי המגבעת – הבא בתור הוא סוס
9. אריק איינשטיין – סוס עץ
10. חוה אלברשטיין – שומעת הכל
11. אוריאל הרמן ואהוד אטון – בבדידותי הגדולה (שירה: איילה אינגדשט)
12. Warren Zevon – Poor, Poor Pitiful Me
13. Portishead – Sour Times

השבוע ביקרה אותי אלישבע, נכדתי האהובה. כזאת ילדה טובה – גם חכמה, גם מוכשרת, גם מנומסת. הצעתי לה מהרוגעלך שהפשרתי מהפריזר, אבל היא סירבה. בהתחלה דאגתי לה, שהיא לא אוכלת, אבל אחר כך חשבתי שבחורה רווקה בגיל הזה לא צריכה להגזים עם המתוקים. מה שיותר מדאיג אותי באמת זה שהיא לא תפסה חתן. שאלתי אותה מתי היא כבר מתחתנת, והסברתי לה שחתן זה יותר חשוב מתואר שני, ושהיא מבזבזת את הזמן של עצמה. גם התפלאתי שהיא באה בקור הזה בלי צעיף, הרי אני בעצמי סרגתי לה שניים השנה! מיידלע, את בסוף תתקררי, אמרתי לה, אבל אתם יודעים איך זה הצעירים של היום. שאלתי אותה למה היא לא באה לברית של התינוק של גליה, וסיפרתי לה על כל מה שהלך שם – איך פרומה התלבשה ממש לא לפי הגיל שלה, שזה פשוט בושה, ואיך הילד הקטן של הרבינוביצ'ים עשה מהומות. בסוף שאלתי אותה אם היא רוצה להכיר את הנכד של גניה. זה נכון שהוא כבר כמעט בן ארבעים, אבל יש לו עבודה טובה והוא בחור עם לב זהב. וחוץ מזה, בחורה לא צריכה להיות כל כך בררנית. בזמננו לקחנו את מה שהיה והסתדרנו.

זה באמת היה נחמד שהיא באה, למרות שהלכה מהר. חבל שהיא באה לעתים כל כך רחוקות. אני באמת לא מבינה למה, אני הרי אעשה הכל בשביל שהיא תהיה מרוצה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.