יולי 6, 2010

צרור משפטים שימושיים בפולנית.

טמפרטורה א׳:
Namówiono mnie w domu, żebym sobie kupił cieplejszy płaszcz
עודדו אותי בבית לקנות לעצמי מעיל חם יותר.

טמפרטורה ב׳:
Za ciepło ci będzie w tym swetrze
יהיה לך יותר מדי חם בסוודר הזה.

נחת:
Ku wielkiej uldze jej rodziny, wzięli ślub
למרבה ההקלה של משפחתה, הם התחתנו.

תזונה א׳:
Są talerze, ale nie ma apetytu
יש צלחות, אבל אין תיאבון.

תזונה ב׳:
Nie znosiłem krupniku i marchewki, a właśnie codziennie dostawałem na obiad krupnik i marchewkę, bo to pożywne i zdrowe
לא סבלתי קרופניק וגזר, אבל זה מה שקיבלתי לאכול בכל יום, כי זה מזין ובריא.

נימוסים:
Napadli… bez ostrzeżenia… to przecież nieprzyzwoite! Tak się nie robi!
הם תקפו… בלי אזהרה… הרי זה לא־הגון! ככה לא עושים!

אנלוגיה:
Duchy więc niewątpliwie istniały, tak samo jak istnieje wielka miłość
רוחות, אפוא, ללא ספק התקיימו – ממש כפי שקיימת אהבה גדולה.

גיבורים:
– Dlaczego właśnie Anielewicz był komendantem?
– Bardzo chciał nim być, więc go wybraliśmy
– מדוע דווקא אנילביץ׳ היה המפקד?
– הוא נורא רצה, אז בחרנו בו.

אגואיזם:
O to mamy do niego pretensję. O to, że uczynił swoją śmierć własną, prywatną sprawą. My wiedzieliśmy, że trzeba umierać publicznie
על כך אנחנו נוטרים לו טינה. על כך שעשה את מותו לעניין פרטי, רק שלו. אנחנו ידענו שצריך למות באופן פומבי.

ריאליזם:
Ich optymizm był przejawem oportunizmu, wiary pozbawionej wszelkiej logiki, że będzie można nadal żyć w spokoju
האופטימיזם שלהם היה סימן של אופורטוניזם, של אמונה משוללת כל הגיון שעדיין יהיה אפשר לחיות בשלווה.

עוד ריאליזם:
Prezydent nasz wyznał niedawno, iż popełnił błąd, licząc, że po pięknym zwycięstwie nad totalitaryzmem, wszyscy zgodnie zabiorą się do budowy nowego, lepszego systemu
נשיאנו הודה לא מזמן שטעה כאשר סמך על כך שאחרי הניצחון הנאה על הטוטליטריזם, הכול יפנו לבניית מערכת־משטר חדשה וטובה יותר.

עוד ועוד ריאליזם:
Zrodziliśmy się bez wprawy i pomrzemy bez rutyny
נולדנו ללא מיומנות, ונמות ללא ניסיון.

עוד ועוד ועוד ריאליזם:
Po raz kolejny w swoim życiu poczuła się rozczarowana i oszukana
פעם נוספת בחייה היא הרגישה מאוכזבת ומרומה.

נו שוין.
W grobie się wyśpię.

יולי 4, 2010

תכנית שבע־עשרה: תוגת ימיי, יגון לילי.

או: כשהכול נראה שנגמר, לא נשאר כלום למחר.
או: עכשיו אתה נשאר עם הפצע לבד.
או: הוא יודע עצב גלבוע, ונכון לעצב ההוא.
או: איך אוכל אז לחיות עוד את חיי?
או: לא רוצה לישון לבד בתוך מיטה קרה.
או: All I have left is my memories of yesterday. Oh, these sour times.
או: לא היה, לא יהיה עוד. רק חלום – וזה נגמר.
או: האימה מתחילה לחלחל בתוכך אט לאט: את לא נשואה, ואת כן עגולה, ואת כבר בת שלושים ואחת.

  1. שמוליק קראוס – שוב חלמתי
  2. מיכל קהן – לא רואה
  3. אוריאל הרמן ואהוד אטון – בלילה (שירה: ליאן אהרוני)
  4. Portishead – Sour Times
  5. חנן יובל – אתם זוכרים את השירים
  6. קורין אלאל – לחיות
  7. מופע הארנבות של ד״ר קספר – חוטים של זהב
  8. מוסה נחמיאס feat. ענבל פרלמוטר – הקשר
  9. פונץ׳ – לב שבור
  10. ששת – ענבלים
  11. Jonathan Coulton – Re: Your Brains
  12. חוה אלברשטיין – שבע שנים טובות

ביום שלישי, הלכתי עם ניצה׳לה ויוס׳קה למסיבת הסיום של טאי. בהתחלה טאי אמר לי: לא צריך, סבתא, אל תבואי, זה לא ממש חשוב. אבל אני יודעת מה זה בשבילם לסיים כיתה ו׳, אז שלא יספר לי באָבע־מעשיות. ניצה אספה אותי מהבית, ונסענו לבית הספר שלו במבשרת. אז כמובן שהכול התחיל בארבעים דקות איחור, וגם כשכבר התחילו, הייתי צריכה לשמוע את כל הנאומים האלה של המורים והמנהלים. כשההצגה שלהם סוף כל סוף התחילה, בקושי הצלחתי להבין מה הם אמרו. הילדים האלה, לא רק שהם בולעים את המילים ומדברים מהר, אלא שיש להם גם כל מיני ביטויים מוזרים כאלה: חשתצמו, סלב, שיואו. בנוסף, הרעש שם היה נוראי, וגם, לא נעים לי להגיד, כי זה הנכד שלי, אבל זו היתה הצגה קצת אינפנטילית. נו טוב, הם בסך הכול בכיתה ו׳. אבל הם באמת היו חמודים, והם מאד התרגשו, ועם כל השטויות שלהם, רואים שהם ילדים ממשפחות טובות, לא כמו הילדים בבית הספר שמתחת לבית שלי, שצועקים כל יום בין שתיים לארבע כשהם משחקים כדור־רגל. אני אומרת לכם, אי אפשר לישון ככה! איך ההורים שלהם חינכו אותם? נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

יוני 27, 2010

תכנית שש־עשרה: אני יכולה עכשיו להתפרק לגמרי.

או: זה לא האור, זה לא החום – זאת אשליה גמורה.
או: כל האזרחים אותה השאירו לבד. טוב, למי יש זמן.
או: החיה השחורה נעלמה, במקומה נכנס הכאב.
או: אין שום חדש, חוץ מדבר־מה קטן, חסר כל ערך.
או: I guess I'm stuck, stuck, stuck.
או: אני כל כך עצוב, בא לי לבכות.
או: Die Augen gingen ihm über.
או: Wein alle Tränen, die du hast.
או: אינני רוצה להיות בן־אדם.
או: צבעיי דהו, ומתה אני עכשיו.

  1. צמד העופרים – וחוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר
  2. Wir sind Helden – Hände hoch
  3. המכשפות – יום שחור
  4. אריק איינשטיין – יושב מול הנייר
  5. ערן צור – שולחן הכתיבה
  6. רונה קינן – קסיוס
  7. Radiohead – Faust Arp
  8. Faun – Der König in Thule
  9. ששי קשת feat. אבירמה גולן – פנקס הקטן
  10. יוסי פולק – כתמים צהובים (מתוך "הוצאה להורג")
  11. The Stooges – I Wanna Be Your Dog
  12. חוה אלברשטיין – הפרפר והאש
  13. קרני פוסטל – כמו פרפר

ביום שלישי בבוקר, הלכתי לבית חולים הדסה, לעשות קולונוסקופיה. הבדיקה הזאת – אל תשאלו. משכיבים אותך על המיטות האלה שלהם, שמי יודע מתי החליפו בהן מצעים, ואז תוחבים לך צינור לתוך – נו, אתם יודעים איפה. בקיצור, כאבי תופת. שלא נדע. כמובן שלפני זה הייתי צריכה לצום, כך שהגעתי לשם כבר חלשה ועייפה. כשיצאתי מהבדיקה, כבר הייתי לגמרי תשושה, ולא יכולתי להפסיק לחשוב מה יקרה אם ימצאו לי שם איזה גידול. אז הגעתי הביתה ממש גמורה, כמעט נפלתי מהרגליים. ועוד הייתי צריכה לטפס את כל המדרגות, למרות הוורידים ברגליים. וכשאני מגיעה לקומה השנייה, מה אני רואה? את הזבל של משפחת בן־בסט מונח מחוץ לדלת שלהם, בתוך שלולית מצחינה. הפרענקים האלה, טיפת תרבות אין להם. זה מה שאני צריכה לראות כשאני חוזרת מבית חולים? למה אני, אחרי בדיקה כל כך קשה, צריכה לרדוף אחריהם שיפנו את הזבל שלהם מחדר המדרגות? באמת לא בסדר. וזו גם לא פעם ראשונה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

יוני 20, 2010

תכנית חמש־עשרה: איך את סבלו יישא הוא?

או: איכה ישבת בדד, שסועה בין גדרות התיל.
או: כי אין אהבה בעולם.
או: העיר כבר נגמרה – רק הבדידות נמשכת.
או: Oh, that magic feeling, nowhere to go.
או: כל כיוון שבו הלכנו לא הוביל לשום מקום.
או: החיים מסורבלים, המוות הוא קצר.
או: אין כח ואין חשק, אבד לך עידן הנעורים.
או: שלטי האור מוכרים פלאפל ותקוות.
או: These kids are so much younger than me.

  1. מזי כהן – טוב טוב (מתוך פסקול "מאמי")
  2. The Beatles – You Never Give Me Your Money
  3. Avenue Q – I Wish I Could Go Back to College
  4. Third Eye Blind – Graduate
  5. שפי ישי – אזיקים. שיר רחוב
  6. ערן צור – תכלית בתחתית (גירסת האוסף)
  7. אחרית הימים – פתחי לי את הדלת
  8. רוקפור – כל כיוון
  9. החלונות הגבוהים – חייל שוקולד
  10. חוה אלברשטיין – אחרי המלחמה
  11. להקת הנח״ל – הייתי נער
  12. יהורם גאון – בשערייך ירושלים
  13. הקולקטיב – כשאת אומרת כיבוש (למה את מתכוונת?)

אני צריכה לדבר אתכם על משהו חשוב. זה קשור לנכדה שלי, מורן. מורנוצ׳קה שלנו כבר כמעט בת עשרים. ילדה גדולה! בכל שישי, כשאני מתקשרת לאמא שלה לומר שבת שלום, אני שואלת: נו, מורן כבר הביאה בחור? ובכל פעם אמא שלה עונה אותה התשובה: היא עוד ילדה, תעזבי אותה בשקט. אני באמת לא מבינה את זה. לי בגילה כבר היה תינוק. בת עשרים, ובחור אין! מה יהיה הסוף אתה. אתם אולי תחשבו שזה סתם קרעכצן, אבל שתדעו שגם הנכדה של הברקוביצ׳ים לא הביאה בחור, ולא הביאה בחור, ולא הביאה בחור, ומה אתם חושבים? לסבית! אני רק מקווה שבמשפחה שלנו לא יהיו דברים כאלה. מרוב שההורים שלהם רוצים לתת להם חינוך מודרני ולהחליט בעצמם, זה מה שנהיה. ואז הם עושים מצעדים ברחוב, שכולנו נראה! עם הרעש מחריש האזניים הזה, שהם קוראים לו "מוזיקה", וכל התלבושות, כמו איזה פאפאגיי. אם מורנוצ׳קה שלנו תהיה כזו, אני באמת לא אדע מה לעשות עם הבושה. מה אני אגיד לחברות במועדון, כשהן יראו את הנכדה שלי בטלביזיה, רוקדת על משאית? אתם יודעים שהניה ברקוביץ׳ לא הראתה את הפרצוף שלה בחוג ברידג׳ במשך חודש רק בגלל זה? זו באמת צרה צרורה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

יוני 13, 2010

תכנית ארבע־עשרה: ואני כה עייף, ואין חשק לחיות.

או: אז עכשיו אני כאן, אך אתה מאוכזב.
או: יום אחד הוא נעזב.
או: אוי געװאלד, ההשפלה.
או: אני יודע שאני דועך.
או: אולי עושים מה שצריך, אבל זה לא ממש הוגן.
או: I awake, dry the scream.
או: ויחלפו השנים וארקב פה לבד.
או: השנים הרי עוברות מהר, אבל הימים ארוכים.
או: נהיים יותר ויותר עצובים.
או: הצער – אין לו שיעור.

  1. חוה אלברשטיין – שוב אני כאן
  2. צליל מכוון – בלדה לאיו
  3. יוסי אלפנט – סוזן
  4. שלום גד – חלומות נעורים
  5. גבריאל בלחסן – עתיד
  6. שאול בסר – חמש, שש נפשות
  7. נעם רותם – חרב דמוקלס (חי באולפן רדיו הר הצופים)
  8. הקולקטיב – אדון כץ היקר
  9. ונוס – שוכבת
  10. רוני פורת ואריה זונשיין – בין שדך הימני לשדך השמאלי
  11. Skunk Anansie – Charlie Big Potato
  12. אלג׳יר – מכתבים למיכלי

זוכרים שסיפרתי לכם על יולנדה מיטלמן? מה, לא? לא בדיוק הקשבתם באותו יום. נו שוין, לא נורא. אז אני אספר לכם: היתה לי חברה, יולנדה מיטלמן. את יולנדה פגשתי בחוג ברידג׳ לפני שש שנים, והפכנו להיות חברות הכי טובות. אה, אתם זוכרים משהו. מה אמרתם, להגיע לפואנטה? נו טוב. בקיצור, נשארתי לבד, אחרי שיולנדה הלכה לה עם שרשבסקי, האלטע קאקר הזה. חודשיים לא שמעתי ממנה אפילו מילה. כלום, לא שלום, לא מה שלומך, לא איך הגב. כלום. אפילו כשאשתו של אברהמ׳לה יצאה מהניתוח של האפנדיציט היא לא התקשרה. לפני יומיים, בשעה שלוש (!) בצהריים, הטלפון מצלצל ומעיר אותי באמצע השלאפשטונדה. ואתם יודעים מי זה היה? נכון, הגברת מיטלמן בכבודה ובעצמה. מה מתברר? כשיולנדה הלכה למועדון ביום שלישי, היא ראתה שם על הקיר בכניסה את תמונות ותיקי המועדון. איכשהו היא שמה לב לתמונה של רחל שטרן שתלויה שם: השיניים שלה מאד מצאו חן בעיניה, והיא היתה סקרנית לדעת מי הטכנאי שעשה לה אותן. ואז היא נזכרה שרחל ואני מחליפות בינינו מתכוני חרמזלעך כל פסח, אז בטח יש לי את הטלפון שלה. מה אתם אומרים – מתקשרת אליי ככה, אחרי חודשיים, בשביל לבקש את הטלפון של רחל! כבר עמדתי להגיד לה, גיברת, כאן זה לא מודיעין. אבל, זה לא נעים, אתם יודעים. נו. אז מה יכולתי לעשות כבר. אז נתתי לה את הטלפון של רחל, שיהיה לה לבריאות. מה אני אגיד לכם. יש אנשים שאין להם טיפת בושה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

יוני 6, 2010

תכנית שלוש־עשרה: שוב נהיה בוקר.

או: We sit in silence.
או: אניח ראשי למנוחה, אולי כך יחלוף מכאובי.
או: לך חפש את השמחה בין הכר והשמיכה.
או: I would shiver the whole night through.
או: בדרכי שאול ירדת.
או: עכשיו השמיים ריקים.
או: רק החול והמים ואני.
או: Miserable, lonely and depressed.
או: שנים רבות היתה לבד.

  1. אורלי זילברשץ – שוב נהיה בוקר
  2. Renee Fleming – Měsíčku na nebi hlubokém (Antonín Dvořák, Rusalka)
  3. Pat Carroll – Poor Unfortunate Souls
  4. אהובה עוזרי – גן הורדים
  5. משינה – סוזי בלי היד
  6. Tom Lehrer – I Hold Your Hand In Mine
  7. צמד רוקט – שיהיה
  8. Mark Lanegan & Kurt Cobain – Where Did You Sleep Last Night
  9. יעל לוי – בלדה לנאיבית
  10. PJ Harvey & Thom Yorke – This Mess We're In
  11. חוה אלברשטיין – עד מחר
  12. היונים ויהורם גאון – אולי על שפת הים

עכשיו, כשיש לי גוף שלא נכנס לאף אחת מהשמלות, והקיץ התחיל, הבנתי שצריך שמלה חדשה לקיץ. אז הלכתי לחנות של אדון יוסף לקנות בד. תכננתי לקחת איזה בד יפה בצבע בז׳ או חום בהיר, כמו שאני בדרך כלל קונה, אבל אדון יוסף אמר שיותר מתאים לקיץ בד פרחוני, ושמישהי נשית כמוני צריכה להתלבש עם יותר שיק. אז קניתי כמה מטרים של פוליאסטר עם פרחים סגולים וכתומים. אחר כך עברתי על כל הגליונות של בורדה ולא מצאתי גזרה מתאימה לבד כזה. בסוף ז׳ניה נתנה לי איזו גזרה, היא אמרה שזו גזרה שעושה יופי של פיגורה. ואז התחלתי לתפור. אני לא יכולה לתאר לכם איך כואב לי הגב לשבת ליד המכונה – למרות שזה זינגר. העצמות שלי כבר לא מה שהיו פעם. "אמא", אמר לי אברהמ׳לה, "למה את צריכה לשבור לך את הגב? תקני שמלה מוכנה". שמלה מוכנה, הוא אומר לי. ביום שאני אקנה שמלה מוכנה, תדעו שכבר אפשר לאשפז אותי בבית אבות. בסוף השמלה היתה מוכנה. נו, מה אני אגיד לכם. יותר טוב בז׳. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

מאי 30, 2010

תכנית שתים־עשרה: אישית, אני חושב שאני אומלל.

או: אני בדכאון.
או: קם בבוקר קיץ, וכבר סתיו.
או: All your hope is gone down the drain of your human kind.
או: עכשיו הזמן לטעום מעט מכאוב.
או: מה זה כבר יכול להיות, המיחוש הזה, שפעם כאן, פעם כאן, פעם כאן.
או: יהודי כל כך רזה, מאיפה יש לו כח?
או: I can see no blossom on the trees.
או: כמה היא עצובה, הרוח השקטה.
או: את יודעת, העצב בא ועוזב. עכשיו הוא בא.

  1. Beth Gibbons & Rustin Man – Funny Time of Year
  2. עמיר לב – אל תדאגי
  3. הפה והטלפיים – אני בדכאון
  4. זאב טנא – כל יום
  5. Patti Smith – Waiting Underground
  6. מאיר אריאל – בתור לשיקוף ריאה
  7. חוה אלברשטיין – ימיי היו קלים
  8. דני ליטני – אדם זקן
  9. רבקה מיכאלי – בנימין זאב הרצל
  10. סוחרי גומי – החיים רק מתחילים בגיל 62 (שירה: זהרירה חריפאי)
  11. Annie Lennox – Keep Young and Beautiful
  12. יוני בלוך – אנבל־לי
  13. גידי גוב – לוליטה

אתמול, בחמש אחרי הצהריים, אברהמ׳לה מתקשר אליי, ואומר לי: אמא, אל תשאלי מה קרה לנו! הטלביזיה החדשה, שקנינו רק לפני חודש, התקלקלה. נו, בטח, חשבתי לעצמי, הטלביזיות החדשות האלה. כל כך דקיקות וכל כך מודרניות, אפילו מפת תחרה עם איזה חתלתול פורצלן אי־אפשר לשים עליהן. בטח שהיא תתקלקל תוך חודש. אני הרי אמרתי להם: טלביזיה זה כמו אישה, היא צריכה שיהיה לה נפח. בקיצור, הוא ביקש לבוא אלינו עם שושי והילדים כדי לראות את האירוביזיון. האמת – לא התלהבתי מהרעיון. האירוביזיון הזה, את מי הוא מעניין בכלל? ואם תשאלו אותי, הילדים צריכים לישון בשעה כזו. אבל הבנתי ששושי עושה לו את המוות, ושהיא חייבת לראות את הסקעת הזה עושה קונצים באוסלו. אז בערב הם הגיעו, כל החברלעך, והתיישבו בסלון הנקי שלי עם קערות פיצוחים. נו שוין. ודווקא ניסיתי לראות כמה שירים, אבל זה לא רמה. התלבושות האלה, עם כל הציצקעס בחוץ. מה אני אגיד לכם – את זה הילדים צריכים לראות בעשר בלילה? אחר כך מתפלאים שלנוער של היום אין ערכים. אז ניסיתי ללכת לישון, אבל באמת שקשה להרדם עם הקקופוניה הזאת ברקע. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

מאי 21, 2010

תכנית אחת־עשרה: החיים לא חיים, והיופי לא יופי.

או: את הבית האפור אי־אפשר כבר להאיר.
או: והוא כל כך סובל.
או: לראות איך השבר הזה מתהווה.
או: It's gonna be too late.
או: אי־אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה.
או: כשהחור יגדל ויגדל לממדי ענק.
או: You died alone, a long long time ago.
או: כולם יחיו כאן טוב גם בלעדיי.
או: "מאה רובל!", סח הגוי, ומושקה: "אי אי אי!".
או: אי־אפשר שלא ליפול, לקרוס אל תוך תהום, ולאבד הכול.

  1. רונה קינן – הבית האפור
  2. הבילויים – משהו כמו תה
  3. ירונה כספי – במוצאי החג
  4. אנטיביוטיקה – דליה בן־שושן
  5. שמוליק צ׳יזיק – אף אחד לא מזיל דמעה
  6. מופע הארנבות של ד״ר קספר – אחלום לנצח
  7. אלג׳יר – דם על הים
  8. David Bowie – The Man Who Sold the World
  9. חוה אלברשטיין – בלדה על סוס עם כתם על המצח
  10. Inbalso – A Song
  11. שלום גד – מי יבוא להציל אותך

בשבוע שעבר, ניצה׳לה שלי ובעלה יוס׳קה החליטו לקחת חופש לקראת החג, ולצאת לנופשון בווארנה. הם שמו אצלי את הילדים. הם רצו להשאיר אצלי גם את הכלב, אבל אמרתי: ניצה׳לה, עד כאן, אני לא יכולה שיהיו לי שערות של כלב על כל הגובלנים. טוב, אז שון וטאי הגיעו ביום שלישי ונשארו עד שבת. מה אני אגיד לכם, הילדים של היום. הם באמת ילדים טובים, שון וטאי, אבל ההורים שלהם מפנקים אותם יותר מדי. זה לא מוכן לאכול גפילטע, ההוא משעמם לו כי אין מחשב, זה רוצה שיקנו לו דרגון בול, ההוא לא מוכן ללכת לישון לפני עשר. יום אחד שון התחיל לבכות שהוא מתגעגע לרקסי, והוא ביקש שנביא אותו רק לכמה שעות. נו, אני יכולה לעמוד בפני בכי של ילד? שלא תחשבו שלא ניסיתי להציע לו רוגלעך, אבל הוא – רק רקסי! אז הבאנו את רקסי. ומה אתם חושבים, שהוא לא לעס לי את נעלי הגולדה? שהוא לא שבר לי ואזה? שהוא לא השאיר ריח של כלב על כל הספות? אבל מה לא עושים בשביל הנכדים. אז בשבת ההורים שלהם הגיעו לקחת אותם, ברוך השם. אתם יודעים שאני אוהבת שהנכדים שלי אצלי, אבל באמת שכבר הלך לי הגב. באו, אמרו שלום, שתו קפה, אמרו שוב שלום והלכו. שום תודה, שום סליחה על הוואזה. אפילו בקבוקון קוניאק לא הביאו לי מהדיוטי פרי. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

מאי 18, 2010

אומרים יש בעולם נעורים

(כאן יניב)

בדרך כלל אני לא נוטל את רשות הדיבור מהמארחת – כאילו שחסרות לי צרות גם בלי להסתבך אתה – אבל לא יכולתי להתאפק מהפנות את קוראינו אל הרצועה של "נערם גבוה יותר ועמוק יותר" מהיום:

אומרים יש בעולם נעורים

כי יש קומיקס מצחיק, ויש קומיקס מרגש, ויש קומיקס מרגיז וקומיקס חכם וקומיקס מעניין וקומיקס מצית־דמיון. אבל מעטות הפעמים שבהן שורת־קומיקס מיטיבה כל־כך למצות את חיי קוראיו. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

מאי 16, 2010

תכנית עשירית – כענן כבד עקר ללא מטר.

  1. ששת – סמבה ברגל שמאל
  2. Judith Holofernes – Ich muss früh raus
  3. שלום גד – חצי ישן
  4. הבילויים – שגר פגר
  5. קצת אחרת – ההד
  6. Radiohead – How to Disappear Completely
  7. יורם ארבל feat. גלי עטרי – שוקולי
  8. חוה אלברשטיין – בשביל אל הבריכות
  9. שיבוטה – בהמון
  10. רביעיית מסנר – בשווקים וברחובות
  11. ענבל פרלמוטר – חלום
  12. רוקפור – כל כיוון

השבוע אני רוצה לספר לכם על חברתי יולנדה מיטלמן, שתהיה לי בריאה. את יולנדה פגשתי בחוג ברידג׳ לפני שש שנים, והפכנו להיות חברות הכי טובות. בכל יום שלישי, אחרי החוג, היא היתה באה אלי לכוס תה. היינו חולקות תיון ואוכלות עוגת שמרים שהכנתי בוונדרטופ, ותוך כדי משוחחות על הנכדים ועל המחלות. לפעמים הייתי משאילה לה כמה גליונות של בורדה, והיא היתה שומרת לי את המתכונים מ"לאישה". אח, אלו היו הימים. אבל לפני חודשיים היא הצטרפה למועדון קנסטה, ושם היא התיידדה עם איזה רוסי אחד, איגור שרשבסקי. מאז, בכל יום שלישי, איגור מסיע אותה למועדון. היא גם עברה קבוצה בפלדנקרייז, כדי שזה יסתדר לה עם השעות של הקנסטה, והשאירה אותי שם לבד עם העירקיות. ובכל יום שלישי אני שותה לבד את התה, וזורקת לפח תיון שעוד היה אפשר להשתמש בו. ככה זה. נו שוין. אני כבר אנוח בקבר.

« פוסטים ישנים יותר · פוסטים חדשים יותר »